מאגר סיפורי מורשת

משה רוזן שירת בצבא 28 שנה בתור רס"ר.

 

עבד במסירות כל שנות שירותו ואהב את עבודתו. לאחר שחרורו מהצבא עבד בבנק "דיסקונט", בתור מנהל אחזקה וקצין ביטחון ועבודה זו גרמה לו לסיפוק רב. היה מאוד אהוב ומקובל. כשפרש לפנסיה עבד בהתנדבות בגלריה לתמונות. למשה יש חיים מלאי סיפוק ואושר.  

 

"אחד האירועים שהשפיעו עליי מאוד הוא העלייה מרוסיה בשנת 1943,כאשר עליתי לארץ הוריי נשארו ברוסיה ועליתי לבדי עם עוד כמה  נערים, נסענו ברכבת לחדרה. ערכו לנו קבלת פנים במטע תפוזים, חילקו את המבוגרים ואת הצעירים ואני הייתי מקבוצת הצעירים. המדריך רצה לדעת מי אנחנו. כשנגמר השיעור ציוו עלינו להסתדר בשורות ובהתחלה לא נודע לנו לאן אנחנו הולכים, לבסוף  הגענו לפרדס מלא עצי תפוזים עסיסיים ולאחר מכן, הלכנו לבית האריזה, שם ארזנו את התפוזים בנפרד בקרטונים והם נשלחו לחו"ל למכירה.

 

המצב בארץ היה קשה, התקיימנו מהגרושים שקיבלנו בעבור מכירת התפוזים. בקיבוץ לימדו אותנו עברית ולמדנו מקלטות מהר מאוד את השפה כילדים. אני נקלטתי למשפחה אומנת בתור בן יחיד כי היו שלוש בנות במשפחה. המשפחה הייתה משפחת נוימן, האמא הייתה מחנכת אני הייתי קשור מאוד לבנות.

 

כשהתבגרתי, בכיתה חילקו נשק ומעילים לילדי הכיתה ואני הייתי היחיד שלא קיבל, חשתי פגוע  וכעסתי מאוד .הרגשתי תסכול רב.

 

מה שהיה מרגיע אותי בצעירותי זה  להאזין למוזיקה חזנית, מוזיקה מרגיעה ולשמוע את הקולות של הסולנים ששרים."  

 

"העלייה לישראל מברית המועצות לשעבר, או מחבר המדינות העצמאיות, בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה למעשה עוד בסוף שנות ה-80 עם פתיחת שעריה של ברית המועצות בעידן שלטונו הליברלי של מיכאיל גורבצ'וב. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. במהלך העלייה עלו מאות אלפים לישראל". (נלקח מויקיפדיה).

תשע"ו, 2016