מאגר סיפורי מורשת

בפולין שמי היה אירקה, בישראל שמי אירית.

בפולין גרנו בשכונה יהודית, חווה של ההורים (דוד וורג'ינה) ולידה היה בית כנסת.

בזמן המלחמה לא הרגשתי קשיים מיוחדים כי אימי שמה אותי בבית היתומים והיה לי כיף מאוד.

כשהייתי בת 8, באפריל 1949, עליתי לארץ. מסע העלייה מפולין עבר דרך גרמניה וצרפת ונמשך שנתיים. מצרפת הפלגנו לישראל, ההפלגה ארוכה מאוד שנמשכה שבועיים עם קשיים רבים במסע: אוניית מסע של ארבע קומות, על דרגשים, ללא תאים, אנשים חלו במחלת הים ואני חילקתי לימונים לכולם. הייתי הילדה היחידה באונייה.

אחרי שבועיים של הפלגה הגענו לנמל, כל הכרמל חיכה לנו, היו יערות ולא היו הרבה בתים בחיפה. ירדנו מהאונייה בשש בבוקר והיה מצעד יום העצמאות הראשון, מצעד צבאי של מדינת ישראל.

בארץ הייתה תקופת צנע, אי אפשר היה לקנות באופן חופשי ולאנשים לא היו מקומות עבודה. אנשים קיבלו פנקס עם תלושים, באמצעותם יכלו לקנות אוכל וקיבלו 2 ביצים, חלב וכו. כדי לשמור שהאוכל יהיה טרי היה צריך לקחת קרח. חצי שעה עמדנו בתור על מנת לקבל קרח.

גרתי בצריף עם אימי, בחדר אחד. השירותים היו בחוץ.

אני הלכתי לבית הספר והוריי חיפשו עבודה כל הזמן. אנשים רבים עבדו בשתילה.

בשנת 1950 ירד שלג לראשונה בארץ וזה היה מוזר, הילדים שמחו מאוד בשלג. אני זוכרת גם עץ פטל ענק במושבה הגרמנית שכולם אכלו ממנו.

בית הספר

את השפה העברית למדנו בבית הספר ונאסר עלינו לדבר בשפה אחרת. הרגשתי מצויין, למדתי עברית מהר מאוד ופגשתי חברים שהגיעו ממדינות שונות.

היו לי מורות נהדרות למרות שהיה מאוד קשה ללמוד, כי הגיעו המון תלמידים מכל מיני מדינות וכולם דיברו בשפות שונות. נהננו בהפסקות. מנהל בית הספר היה אדם ערירי שנראה בדיוק כמו הרצל, התלמידים היו בשבילו כמו ילדיו הפרטיים, הוא השקיע בנו הרבה. באחד הימים יצאנו לטיול בירושלים ופגשנו את הנשיא חיים ויצמן וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

היה חדר אוכל לכל התלמידים ופעם בשבוע כל תלמיד היה עוזר לנהל אותו ולבשל. התלמידים לימדו אחד את השני לבשל ולעזור במטבח. הרבה ילדים היו מאוד עניים, הם היו מגיעים ללא אוכל בכלל, ובבית הספר היו מחלקים לכולם אוכל, ולחם עם ריבה ושוקו.

למדתי עד כיתה ח' כי הלימודים בבית הספר התיכון עלו אז הרבה כסף.

הזוית האישית

אירית השתתפה במפגשי כיתת הוותיקים יחד עם תלמידי הקשר הרב דורי שהתקיימו בבי"ס רעות בחיפה.