מאגר סיפורי מורשת

שמי איגור ינקלביץ, בעבר גרנו במוסקבה שהייתה עיר הבירה של ברית המועצות.

העלייה לישראל מברית המועצות לשעבר, או מחבר המדינות העצמאיות, בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה למעשה עוד בסוף שנות ה-80 עם פתיחת שעריה של ברית המועצות בעידן שלטונו הליברלי של מיכאיל גורבצ'וב. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. במהלך העלייה עלו מאות אלפים לישראל, עד שבתחילת שנת 2000 הגיע העולה המיליון (על אף שבפועל ברית המועצות כבר לא התקיימה.

יציאה של כל אזרח מברית המועצות הייתה מותנית באישור הק.ג.ב.. לרבים לא ניתנו אישורים כאלה ואזרחים שניסו לצאת מברית המועצות נקראו בוגדים. על פי הרוב הם פוטרו מעבודתם. אלה מאזרחי ברית המועצות שקיבלו אישור להגר נאלצו לוותר על אזרחותם הסובייטית, וכן לשלם כסף עבור כך. נכסי דלא-ניידי, כמו דירות שבהן התגוררו, היו שייכים ברוב המקרים למדינה, ולכן נאלצו לוותר על רכוש זה ללא כל תמורה. אחרי התפרקות ברית המועצות כל החוקים המפלים את המהגרים בוטלו והעולים לארץ יכלו לשמור על רכושם אם רצו בכך. בכל הנוגע לשמירת האזרחות הקודמת, המצב היה מורכב יותר, בהתאם לחוקי האזרחות של המדינות החדשות שקמו על חורבות ברית המועצות לשעבר.

אשתי ואני החלטנו שאנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל, יחד עם שתי בנותינו והוריה של אשתי. ההחלטה נתקבלה ביום אחד פה אחד. אספנו את המסמכים הנדרשים, והגשנו אותם למשרד הפנים של ברית המועצות. כל שבוע נסעתי למשרד הפנים לבדוק אם יש תשובה, ורק אחרי תקופה ארוכה (8 – 9 חודשים) קיבלנו אישור לעזוב את ברית המועצות, אבל  בתנאים מסוימים. פיטרו אותנו מהעבודה, והיינו צריכים לבטל את האזרחות בברית המועצות, ולעזוב את הדירה. התארגנו, מכרנו את רכושנו (רהיטים, רכב ועוד…). ארזנו חפצים שרצינו לקחת איתנו, ושלחנו אותם באוניה. כחודש לפני הטיסה קנינו כרטיסים. נסעתי להמיר כסף (מרובל לדולר), לשם כך הייתי צריך לחכות בתור 13 שעות, עד שהגיע תורי. ביום העלייה לישראל נפרדנו מכל המשפחה (הורי, אחותי ומשפחתה, בני דודים שלי ומשפחותיהם ועוד…), הגענו לשדה התעופה, עברנו את הבדיקות הנדרשות (דרכונים, מכס), ועלינו למטוס. ב- 8 בינואר 1991, אחרי 4 שעות טיסה, נחתנו בשדה תעופה בן גוריון. שכרנו דירה בקרית ביאליק ובעיר הזאת אנחנו גרים עד היום.

סבא סבתא ואני בביקור במוסקבה

הזוית האישית

ליאור: היה לי כיף להיות עם סבא שלי, מאוד נהניתי מהמשימות המשותפות.

איגור: מאוד שמחתי להשתתף בתוכנית, אני מאחל לנכד שלי לחיות חיים בריאים ומאושרים והרבה חוויות.