מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה  לוי לבית פרץ, נולדתי בשנת 1950 בסכורה שבמרוקו.

עלינו ארצה בחודש יולי 1963.נאלצנו לעזוב את מרוקו בלילה, בשקט בשקט, כי היה פחד גדול שהערבים יציקו ליהודים ויעשו הפגנות. היינו עשרה אחים בבית, אני הייתי בת 12 ואמא שלי הייתה בסוף ההריון עם אחותי יפה. שטנו באוניה ממרוקו לצרפת, בצרפת עשינו הפסקה, כי חשבנו שאמא שלי צריכה ללדת כל רגע. היינו שם כשבועיים. לאחר שעשו לה אולטרסאונד, ראו שיש לה עוד זמן עד ללידה, אך הטיסו אותנו ארצה במטוס. כשהגענו ארצה, אבא שלי רצה לגור בדימונה, אבל אנשי הסוכנות אמרו לנו שאנו נגור בעפולה. כך הגענו לגבעת המורה וקבלנו דירה בקומה השביעית. אבא שלי היה גם רב וגם שוחט, אך הוא לא מצא עבודה בארץ במקצועות אלו. הוא מצא עבודה בקרן קיימת. אני הלכתי לבית ספר, אבל הילדים היו מציקים ומרביצים לי ולא רציתי ללכת. אמא שלי החליטה שאני לא אלך והשאירה אותי בבית.

ב- 1967- כשפרצה מלחמת ששת – הימים, הייתי בת 15. היינו נערים צעירים והתנהגנו כאילו אין מלחמה בכלל, התרוצצנו ברחובות ועשינו מזה צחוק.  אנשים היו צועקים עלינו ואנחנו הסתתרנו מאחורי פחי האשפה כשהיו אזעקות. אנשי הג"א שהיו שם, צעקו עלינו שניכנס לבתים אבל אנחנו רק צחקנו. אחי באותו הזמן היה מגויס והשתתף במלחמה, ולא היה לנו קשר איתו. באחד מימי המלחמה, מטוס סורי שהתכוון להתפוצץ ברמת – דוד, התפוצץ בבסיס במגידו. בעקבות התקרית הזאת נהרגו המון חיילים שלנו. אבי, שעבד ב"חברת קדישא" סיפר שפחד שבין החיילים שנהרגו נמצא גם בנו, אך התברר שהבן אמנם נפצע אבל הוא חי.

בגיל 19 וחצי בשנת 1970 נישאתי לאהרון לוי, ושנתיים לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה אריאנה. אהרון בעלי  עבד באותו הזמן בחנות נעליים יחד עם אחיו ביפו, ואחר- כך פתח חנות נעליים משלו בעפולה. במרוצת השנים נולדו לנו עוד 4 ילדים.

החפץ שהביאה שרה הוא ספר שנקרא :"סכורה וחכמיה". סכורה הוא שם הכפר במרוקו, בו נולדה שרה. הספר הגיע לידיה לפני שנה (2019), על ידי בנה, שי, שהזמין לה אותו במיוחד ממרוקו ונשמר בביתה באריזה. הוא משמש מזכרת מאנשי הכפר שלה ומספר עליהם.

הספר: "סכורה וחכמיה"

הזוית האישית

אורלב: הקשר הרב דורי היה חוויה מהנה עבורי ושמחתי להכיר יותר את קורות חייה של סבתא.