מאגר סיפורי מורשת

שמי עורקבי יונה נולדתי בתימן בעיר "רדע" שבתימן. בגיל שבעה חודשים עברו הורי לעדן בעקבות עבודתו של אבי. גרנו בעדן כשש שנים כשכל הזמן אמי, עלה השלום, נדנדה לאבי, עליו השלום, שהיא רוצה לעלות לארץ ישראל מפני שכל משפחתה הייתה בארץ.

בסופו של דבר, אבי הסכים.

הגענו למחנה עולים ב"חשד" חכינו שם כמה חודשים עד שיבוא מטוס לקחת אותנו לארץ ישראל.

עלינו לארץ בשנת -1949 הגענו למחנה עולים בעתלית היינו שם חודש ימים. לאחר חודש היגיע דוד של אמא שלי ולקח אותנו למקום ברמת גן שכל עולי עיר "רדע" שוכנו שם ונקראה גבעת גאולה. לא היה לנו איפה לגור, גרנו בתוך בית שהיה משאבת מים של ערבים באמצעותה שאבו מים והשקו את השדות. הגשם ירד השמש הכתה. גרנו שם בערך חמישה חודשים. היום שוכן במקום זה בית הורים. בינתיים התפנתה דירה ועברנו לגור בה. לא היו שירותים ,לא היה מים לא היה חשמל הכל עשו בחוץ. בחיק הטבע.

בשנת 50 ירד שלג והיה מאוד מאוד קר. ראש עירית רמת גן אברהם קריניצי רצה להפוך את גבעת גאולה לכפר, חילקו לנו עיזים ותרנגולות כי לא היה מה לאכול. מהעז שתינו חלב ומהתרנגולות אכלנו ביצים. כל רמת גן הייתה פרדסים וכרמים לא היו בתים כך גם תל גנים היה כרם ענבים וכך גם רמת חן.

בזמן ההוא לא היה כל כך מה לאכול. זו הייתה תקופת הצנע. והממשלה חילקה לכל בן אדם תלושים כדי לקבל אוכל כמו בשר ביצים חלב וכל מה שהיה צריך.

פנקס תלושי מזון 

פנקס תלושי מזון

לאחר כמה שנים החלו לבנות בתים והמצב החל להשתפר לאט לאט עד היום.

בגבעת גאולה גם לא היה בית ספר. נאלצנו ללכת ללמוד בבית ספר בכפר שלם.

יונה בצעירותה