מאגר סיפורי מורשת

עלינו ב 1950 מעיראק, כאשר הייתי בסך הכל בת 4 חודשים. לכן אני זוכרת רק מהסיפורים של ההורים שלי.

תעודת הנישואין של הורי מזל

עלינו במטוס, כאשר עלינו חסרי כל. אפילו את הבגדים שלנו לקחו מהוריי, וכך גם תכשיטי זהב. עלינו כאשר אין דבר בידינו.

בזמן הטיסה המטוס מעל קפריסין, איבד גלגל או 2 ולכן איבד את שיווי המשקל. אנשים נכנסו ללחץ, בכי נוראי של כולם במטוס. אבי דוד ז"ל, ביקש מכל יושבי המטוס להירגע ולהקשיב לקריאת תהילים. אבא התחיל לקרוא תהילים והמטוס הצליח לנחות על גחונו בקפריסין וכולם ירדו מהמטוס ללא פגע. בעקבות נחיתת החירום נשארנו בשדה התעופה הקפריסאי 24 שעות עד אשר הגיע מטוס מישראל לקחת אותנו לארץ ישראל.

הגענו לארץ, ופינו אותנו לשער העלייה, הוריי היו זוג צעיר ולכן פונו ישר לקיבוץ מעיין ברוך שבצפון, אבא שובץ בעבודה חקלאית אחותי שובצה מיידית לגן ואילו אני למעון, אמא נשארה בבית. בעקבות כך אמא הייתה מסתובבת בקיבוץ והיא רואה כי השחיטה אינה כשרה, אמא נחרדה ממראות השחיטה, היא איננה רגילה למראות אלה היא נולדה לבית דתי, משפחה של רבנים, והדבר ניראה לה לא תקין. לכן ברגע שחזרה לבית היא החליטה שהיא לא שותה ולא אוכלת, היא בכתה במהלך כל היום עד שאבא הגיע לבית. ברגע שאבא חזר היא סיפרה לו על מה שהיא ראתה בקיבוץ. אמא לא אכלה כלום במשך 48 שעות מהחשש שיש בקיבוץ אוכל לא כשר.

הם פנו למזכיר הקיבוץ והוא פינה אותם חזרה לשער העלייה. כאשר הגיעו לשער העלייה הם ביקשו באופן ברור ומוחלט כי הם רוצים עצמאות מלאה, כלומר בית בו הם ינהלו אותו באופן חד משמעי ועצמאי. ואז הוריי שמעו על עיר בשם מג'דל (אשקלון) והם החליטו כי הם מתפנים למג'דל, היום שכונה באשקלון, מאז ועד היום אנו חיים באשקלון.

במלחמת סיני אבא גוייס למלחמה ואמא רצתה מאוד להתגייס כי היא נדרה להגן על ארץ הקודש. בצה"ל סרבו לגייס את אמא כי יש לה ילדים, ובגלל הרצון העז שלה כשאבא חזר לחופשה הראשונה, היא לבשה את המדים שלו וצולמה. היא התנדבה לתקן את המדים של החיילים ולשלוח להם אוכל.

ההורים של מזל במדים

כיום אני עדיין מתגוררת באשקלון, אמא לשלושה ילדים, סבתא לשמונה נכדים. עסקתי בצעירותי בקידום מכירות ועבודתי האחרונה לפני יציאה לפנסייה הייתה בתכנית האתגר- הכנת תלמידים מגן לבית הספר.

הזוית האישית