מאגר סיפורי מורשת

אני ויקטוריה חי נולדתי בעיראק בעיירה חנקין שבצפון עיראק. אנחנו היינו הורים ושבעה ילדים במשפחה, שלושה אחים וארבעה אחיות, אני השישית במשפחה.

העיר חנקין הייתה מאוד יפה היה שם נהר והרבה צמחיה וירק. למשפחה של סבתא שלי היו שטחים עם פרדסים והם היו מגדלים פרחים, היה להם גם בית מלון עם ארבע קומות והוא היה מאוד יפה עם חלונות צבעוניים ויפים, היו באים אנשים מערים אחרות כדי לנפוש במקום תיירים אהבו לטייל בעיר. היחסים עם הערבים היו טובים, הילדים היהודים למדו בבית הספר עם הילדים הערבים והיינו משחקים יחד במשחקים רבים כמו מחבואים, חבל וקלאס. אהבנו אותם והם אהבו אותנו.

בשנת 1951 עלינו בסתר לארץ ישראל בזמן העלייה אני הייתי בערך בת 10 היו לנו שכנים ערבים והם ידעו בדיוק באיזה לילה אנחנו עוזבים והולכים לארץ ישראל. השכנים  שלנו הביאו לנו מגש אוכל ענק עם הרבה אוכל: לחם שהם הכינו, גבינות, ביצים ירקות ופירות ועוד…לשכנים היה קשה מאוד להיפרד הם היו מסתכלים עלינו ובוכים. אחת מבנות המשפחה שלהם אמרה שהיא רוצה לבוא איתנו לארץ ישראל וגם היא אמרה אני לא יכולה לקום בוקר ואתם לא פה, הם היו אנשים מאוד טובים.

בשעה 2:00 בלילה ההורים שלי, סבא וסבתא שלי ואני ואחי הקטן נסענו לבגדד, האחים הגדולים שלי נסעו שבוע לפנינו. אנחנו נסענו באוטובוס לבגדד, עם עוד משפחות בסך הכל היו עשרה אוטובוסים. הפעילים הציונים שיחדו את הפקידים הערבים והמשטרה ואלה עזרו לנו.

כשהגענו לבגדד חיכינו כמה שעות ואז הסיעו אותנו לשדה התעופה ומשם במטוס לארץ ישראל. במטוס לא פחדתי הרגשתי שיהיה בסדר. כשנחתנו לקחו אותנו במשאית למעברת שער העלייה.

החיים במעברה

החיים במעברה שער העלייה היו קשים. היו אוהלים וצריפים מפח, לנו היה אוהל גדול עם עשר מיטות. אמא שלי חיכתה בתור להביא לנו אוכל. היו לה כרטיסים ולפי זה נתנו לה מנות של אוכל למשל: שתי פרוסות לחם, ביצה, דיסה, חלב. לילדים האוכל היה האוכל טוב יותר למבוגרים פחות טוב. התנאים במקום היו קשים. ביום אחד ירד גשם חזק  המים נכנסו לאוהל והרטיבו את כל המיטות והשמיכות שלנו, אנחנו התעוררנו והתחלנו למחוא כפיים. הגיעו אנשים שהוציאו אותנו מהאוהל והעבירו אותנו לצריף. יום אחד כשהיינו בצריף שהיה קטן עם חמש מיטות אחי ישן ועלה עליו נחש ואח שלי מישש אותו והתעורר בבהלה והנחש יצא החוצה.

 סבתא ויקטוריה בצעירותה

אחרי תקופה העבירו אותנו למעברת חירייה שם היינו מעט זמן כי אחי הגדול שהיה משכיל והיה עיתונאי צעיר עוד בעירק הועסק בישראל כעיתונאי בחדשות בערבית. הוא היה מופיע לעיתים גם בטלוויזיה, בזכותו הוצע לנו בית ברמת חן שברמת גן, קנינו את הבית וגרנו בו שנים רבות. כולנו התחתנו ונולדו לנו ילדים ונכדים ואפילו יש לי נינה בת שנה.

הזוית האישית

ויקטוריה: אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יעל.