מאגר סיפורי מורשת

על מנת להבין את הסיפור של סבא שלי (דב אלוש) צריך להכיר את הרקע ממנו הגיע:

סבא שלי נולד בטוניס ב1941. שמו שניתן לו עם לידתו היה עמוס/חמיס, בגלל קומתו הקטנה, כולם כינו אותו

בשם החיבה "ביבי".

לאחר שעלה לישראל קיבל שם שונה לחלוטין משמו המקורי-"דב".

הילדות בטוניס

הייתי הילד השמיני במשפחה גדולה בת 13 נפשות. גדלתי בבית קטן מאוד שהיום הוא כמו סלון בבית פרטי. הרבה אנשים שוכחים שגם טוניס הרגישה את נחת זרועם של הגרמנים. לפני מלחמת העולם השנייה המשפחה שלי התגוררה בבית מרווח עם משק שכלל סוסים, תרנגולות וכו'….במהלך המלחמה גירשו את המשפחה שלי לאזור ההררי ושם גדלו את האחים הקטנים בעוד ההורים שלי ניסו להרוויח כסף כדי לפרנס את כולנו.

עליה לארץ

כשהייתי בן שבע הגיעו אנשי הסתדרות הציונות ועברו בין הבתים של המשפחות היהודיות בניסיון לשכנע את ההורים לשלוח את ילדיהם לישראל ושיצטרפו בהמשך. בגלל שהחיים היו קשים וחיינו בדוחק, ההורים חשבו שטוב יהיה אם חלק מהילדים יעלו מיד לארץ והם יצטרפו מאוחר יותר.

וכך שנה לאחר מכן מצאתי את עצמי עם שלושה מאחי, שט באנייה מטוניס לצרפת. חיינו שנה בצרפת במעין פנימייה ולאחר מכן עלינו על אנייה לישראל.

אני זוכר בתור ילד שהיה לי מאוד קשה בלי אמא ואבא ובלי האחיות שלי. הייתי בן 8 בערך, והייתי הילד הכי קטן בכל האנייה שהיה בקבוצה, בלי הורים. בגלל שהייתי קטן נאלצתי ללמוד להתמודד לבד עם ילדים חזקים ממני, ולאט לאט השם שנתנו לי בסוכנות היהודית – דב התאים לי מאוד. וכולם ידעו שעם דב אלוש לא מתעסקים!.לאחר שנתיים בפנימייה ההורים שלי הגיעו לארץ,יחד עם שאר האחים ועברנו ביחד לבאר שבע למקום בשם "משק עזר" ופה התחלנו להרגיש בבית. בבית אמא שלי המשיכה להכין מאכלים חריפים וכמעט ולא אכלנו מוצרי חלב, עד יום אני לא יכול לאכול מאכלים עם חלב.

כמעט ישראלי

סבא דב, כמו גם האחים שלו, למד מכונאות בבית ספר מקצועי בבאר שבע. בסיום הלימודים התגייס לחיל הים. במהלך השירות שלו, ביקר בהרבה מדינות בעולם.

ב-1969, הכיר סבא את סבתא גאולה שהגיעה מירושלים לסמינר לימודי בבאר שבע. בשנה זו הם גם התחתנו והביאו לעולם 4 ילדים: אלון, אריאל ( אבא שלי), גלית וענת.

לאחר השחרור מהצבא, סבא עבד בקמ"ג וליווה את התהליך הראשוני של הקמתו. לאחר מספר שנים, החליט לצאת לדרך עצמאית והקים את "פלדות אלג"ר" – חברה העוסקת בייצור מוצרים ממתכת טיטניום.

בזמנו החופשי, אוהב סבא דב לפסל ממתכת ולהיות עם הנכדים.

אני מרגיש כי הסיפור שלי הוא סיפור הצלחה, הצלחה להתרגל לחיים חדשים, להתמודד עם קשיים שהיו במדינה הצעירה. לקחתי חלק בהקמת הכור, לחמתי בשתי מלחמות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. הקמתי משפחה שאני מאד גאה בה. לא רע בשביל העולה הצעיר ביותר שהיה בקבוצת עליית הנוער.

הזוית האישית

אני לוקחת המון דברים מהחוויה העצומה הזאת, אני למדתי להכיר צדדים בסבא שלי שלא ידעתי שקיימים. למדתי את הסיפור ילדות שלו וכל הסיפור המדהים הזה ישמר לדורות הבאים.