מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים אסטלה ארקוסין והיא נולדה בארגנטינה בפרנה. בארגנטינה הייתה מורה לפסיכולוגיה עם תואר שני בחינוך. סבתי עלתה לארץ בשנת 1977 כאשר הייתה בת 28, יחד עם סבי ז"ל ושני ילדיה. הבכור בגיל 5, האמצעי בגיל 2 וכאשר עלתה לארץ לאחר שנה נולד אבא שלי.

כשהגיעו לארץ היו במרכז לקליטת עולים במשך 5 חודשים בבאר שבע. סבתי וסבי בחרו להגיע למרכז לקליטת עולים בבאר  שבע משום שהייתה שם תכנית של 500 משפחות אקדמיות שמורכבת מעולים מדרום אמריקה לבאר שבע. כאשר הגיעו לארץ, סבתי התחילה לעבוד בתור קצינת ביקור סדיר בעירייה, לאחר 8-9 חודשים מאז שהגיעו לארץ. בישראל קיים חוק חינוך חובה מגיל 5-18, והוא אומר שכל ילד חייב לבוא לביה"ס וההורים אחראים לכך. תפקיד קצינת ביקור סדיר הוא לדאוג ולבדוק שכל ילד יגיע לביה"ס.

באותה תקופה, שנת 78-79, היו הרבה עולים חדשים מקווקז ואתיופיה. האנשים שהגיעו, העולים החדשים, לא היו רגילים ללכת לביה"ס באופן סדיר כי היו מקומות בהם לא היה בית ספר. סבתי מספרת, שבמסגרת העבודה, הם היו צריכים ללכת לבתים של המשפחות שעלו לארץ, ולהסביר על החשיבות של ללכת לביה"ס, בנוסף לחוק חינוך חובה. בנוסף היא מספרת, שהיו מקרים בהם הייתה צריכה לקחת את אותם הילדים פיזית לביה"ס. להעיר אותם, להלביש למרות שלא היו ילדיה. בנוסף, היו עוזרים למשפחות לקנות ציוד לבית הספר, מצרכים, בגדים ועוד…

בגלל המצב שהיה אצל המשפחות, נולד הצורך להפעיל תכנית המתקיימת לאחר הלימודים, שנקראת "פנימיית יום". הם היו הראשונים להפעיל את המסגרות האלו שילדים באים לאחר הלימודים ומקבלים מקלחת, ארוחת צהריים, היו עושים שיעורי בית ולאחר שקיבלו ארוחת ערב היו חוזרים הביתה. התכנית קיימת עד היום ונקראת כיום  "מועדוניות יום". התכנית התחילה  בבאר שבע וכיום היא מפוזרת בכל הארץ. היא כוללת 15-16 ילדים ממקומות שונים. סבתי עבדה 30 שנה בתור קצינת ביקור סדיר וסיפרה שזו הייתה עבודה מעניינת ומאתגרת. היא סיפרה שעד היום, היא שומרת על קשר עם כמה מהילדים שעזרה להם באותה תקופה ואפילו נפגשה איתם!

הזוית האישית

אני מאוד נהניתי לעבוד  עם סבתי. הכרתי את שורשי המשפחה יותר לעומק והסיפורים שסיפרה לי היו מאוד מעניינים. בזכות סיפורים אלה הקשר שלנו התחזק והכרנו אחת את השנייה טוב יותר.