מאגר סיפורי מורשת

עובדי הרפת סיימו את חליבת הבוקר, ורכבו עם הפרדה הרתומה לעגלה אל חדר האוכל, לאכול את ארוחת הבוקר.  את הפרדה קשרו לעץ, ליד המטבח של הקיבוץ.

אני הייתי ילדת גן, שובבה. הכרתי את הפרדה, כי אבא שלי היה רפתן. קראו לה: "חמדה". היא באמת הייתה נחמדה.

ליטפתי את הפרדה, ושחררתי את החבל שקשר אותה לעץ. עליתי על העגלה – ודיו ! לדרך.   בדרך, בין בתי הקיבוץ אספתי  ילדים על העגלה. יופי של טיול! הטיול הסתיים כאשר לפרדה כבר לא היה כוח למשוך את העגלה עם הילדים.

עוד באותו יום החליטו חברי הקיבוץ שאסור לרפתנים לבוא לארוחת הבקר עם הפרדה והעגלה.

ואני קיבלתי עונש…

קיבוץ עין הנציב: "עין הנצי"ב הוא קיבוץ  דתי בעמק המעיינות השייך לתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ נוסד בחג האילנות, טו' בשבט תש"ו (1946) על ידי עולים מגרמניה, צעירים ניצולי שואה, ובהמשך על ידי גרעיני בני עקיבא שונים. הקיבוץ קרוי, על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין), ציוני דתי שהטיף לעליה ולהתיישבות בארץ ישראל, וכן על-שם שלושת המעיינות הנובעים בתוך שטח הקיבוץ: עין-נפתלי, עין צבי ועין יהודה."