מאגר סיפורי מורשת

שמי פאטמה עבדאלגני, נולדתי בשנת 1921 בכפר נחף בגליל העליון.

בשנת 1948, ערב האירועים הטרגיים שפקדו את האוכלוסייה הערבית הפלסטינאית, כמו אירועי דיר יאסין וכפר קאסם, נאלצתי לעזוב את הארץ, עם משפחתי ולנדוד ללבנון.

הייתי בת 27, נשואה עם שלושה ילדים. בלבנון התגוררנו במחנה פליטים, גרנו בתנאים קשים שאפילו הדברים הבסיסיים בחיים לא היו בהישג יד. לא היו מסגרות לילדים ולא הייתה אפשרות להשתלב במעגל העבודה. המעט שקיבלנו היה דרך סוכנות הפליטים ״אונרא״, של האו״ם. נאלצנו להישאר שם עד שהסתיימה המלחמה, להקמת המדינה.

בדרך לא דרך הצלחנו לחזור מלבנון בחזרה לכפרנו. למרות כל המצב ששרר באותה התקופה הצלחנו לאסוף את שארית כוחותינו ולהתחיל את החיים מחדש, בתקופה ההיא עסקנו בחקלאות ובגידול צאן, בתקופה ההיא עד 1966 האוכלוסייה הערבית הייתה תחת שלטון צבאי של המדינה עם כל מה שמשתמע מכך.

הזוית האישית

קאותר: אני מאוד נהניתי לשמוע מאבא שלי את הסיפור שבעצם אמא שלו ספרה לו. למדתי מן הסיפור המון דברים חדשים מהעבר של סבתי שלא ידעתי קודם. בזכות התכנית למדתי נהניתי ל״חקור״ את העבר של המשפחה שלי.