מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בדצמבר 1941, בליידן, עיירה קטנה בהולנד.

נולדתי בתקופת השואה. ההורים שלי עבדו בבית חולים והם זייפו מסמכים והשיגו אישורים בהם מצוין שאני נוצרייה, ושאני חולה, כך שאוכל להישאר ולהיות מוגנת בבית חולים. במשך חצי שנה נשארתי בבית החולים, עד שהגיע חבר של אבא שלי שהיה במחתרת והזהיר מפני הנאצים שמגיעים לאזור ומתכוונים להשתלט גם על בית החולים. בגיל שנה חזרתי לבית.

גדלנו בבניין מעל מרכזון העיירה. מתחת לבניין הייתה חנות בגדים. זו החנות המשפחתית שלנו, אני ודודה שלי עבדנו בה. דיברנו בעיקר בשפה ההולנדית, לפעמים דיברנו טיפה באנגלית.

מאכלים

היה לנו מאכל מיוחד. מאכל משפחתי, שעבר מדור לדור, הוא נקרא "פוטקוק". זו עוגה מיוחדת שעשויה מחמאה וסוכר. במשך השבוע היינו אוכלים מרק אפונה ובימי שבת היינו אוכלים עוף באופן קבוע.

עלייה

עליתי בשנת 1975, עם בעלי, מארצות הברית, כי הוא נולד שם. הגענו בתור אמריקאים, ונקלטנו במרכז קליטה בנתניה.

התחתנתי עם בעלי כשהייתי בגיל 25  האורחים שלנו היו ערבים, השכנים שלנו. בעלי למד תואר במחשבים.  אני עסקתי בעבודה סוציאלית. יש לנו שני ילדים: דני ונאווה. נאווה ביתי כיום בת 41  היא גרה בהולנד. דני בן  45  וגר באשדוד. דני למד במקיף א', ואוהב לקרוא ספרים מעניינים. שני הילדים, דני  ונאווה, שירתו בצבא.

אם ישאלו אותי איפה אני מעדיפה לגור? אענה ללא כל היסוס, בישראל.

החלום שלי הוא לחיות עוד הרבה שנים. ולראות גם נינים. יש לי בינתיים שני נכדים מנאווה. ילד בן 5, וילד נוסף בן שנה.

חיי כיום

בעלי נפטר לפני 9 שנים, בינואר 2009.

כרגע אני מתנדבת בגן נבטים, פעם בשבוע. אני מגיעה למועדון עמיחי, פעמיים בשבוע. אני גם יושבת ראש מועדון לדוברי אנגלית. כדי לשמור על קשר משפחתי, אני נוסעת לנאווה פעם בשנה ונאווה  מגיעה אליי פעמיים בשנה למשך שבוע.

הזוית האישית

אושרי שבו גרי וולדורסקי: במהלך העבודה, ראיינו את הגב' חנה הוכשטין, במועדון עמיחי. חנה, אישה מעניינת, מדברת בשפה עברית יפה. במהלך העבודה למדנו על חייה ועל מהלך חייהם של יהודים בתקופת השואה ואיך החביאו אותה מהגרמנים. חנה באמת חיברה אותנו כאילו חווינו את התקופה הזאת. העבודה הייתה כלי חשוב מבחינתנו להבין תקופה מנקודת מבט אחרת ממה שלמדנו בבית ספר. שמחנו מאוד לראיין את חנה ולהקשיב לסיפור המרתק שלה. אנו מאחלים לה בריאות ואריכות ימים.