מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי מוניקה נולדתי ב-26 לאוגוסט 1949 בקורבה שבארגנטינה.

לאמי קוראו גרסילה דגבטר אטלמן ולאבי קראו סאול (ליטו)  אטלמן ולאחותי קראו סוסנה. שני ההורים שלי  נולדו בארגנטינה. אמא שלי  הייתה עקרת בית ולאבא שלי הייתה חנות למוזיקה.

אני למדתי ב-belgrano girls school, שהיה בית ספר שבו למדו רק בשפות אנגלית וספרדית.

בילדותי

ההיסטוריה של ספר הילדות שלי 

אימא שלי הכינה לי ספר שהייתי לוקחת אותו כל סוף שנה. היא סידרה שמה בספר זה את כל התמונות של מסיבות וטקסי הסיום של כל סוף שנה, תמונות בהם הצטלמתי עם חברי הכיתה שלי ועם המורה. כך אמי נהגה להכין ספר זה כל השנים בהם למדתי מכיתה א'  ועד כיתה יב'. את הרעיון הזה שמרתי במשפחה וכמו שאימא שלי עשתה לי ספר כך גם אני עשיתי לילדים שלי את אותו הדבר.

איך הכרתי את בעלי 

את בעלי הכרתי באוניברסיטה של ארכיטקטורה, שם פגשתי את מרקוס. אחרי ארבע שנים של חברות, התחתנתי איתו ונולדו לנו ארבעה ילדים שמם: דנה, מאיה, גונתן ושרון. אחרי 25 שנים עשינו עלייה לארץ ישראל עם כל הילדים שלנו. כשהגענו לישראל הגשמנו את החלום שלנו. בישראל נולדו לנו שבעה נכדים שמם: יובל, ניקול, יואב, מארק, גאלה, אביגיל וסלין.

עם בעלי וילדי

ההיסטוריה של משפחתי 

סבתא שלי פני נולדה ברוסיה והיא הייתה רופאת שניים. סבא שלי ארטורו, נולד בגרמניה והוא היה רופא. הם גרו בארגנטינה והיו להם 4 בנות: גרסיילה, אידה, אלזה ומרטה. סבתא שלי אסתר נולדה באוקראינה והייתה לה חנות בגדים, סבא שלי אברהם נולד בארגנטינה והוא היה עובד עם אסתר בחנות בגדים והיו להם שלושה ילדים: אלזה, מינה וליטו. אימא שלי הכירה את ליטו (אבא שלי) כשהוא היה בן 17 ואימא שלי הייתה בת 15. הם התחתנו בשנת 1947 וגרו בקורדובה ארגנטינה. אחרי שנתיים אני נולדתי, ואחרי שנתיים נוספות, נולדה לי אחות ושמה סוסנה. בשנת 1952 עברנו לגור בואנוס איירס.

הזוית האישית

מוניקה: היה לי כיף לעבוד איתך. אני מקווה, שיהיה לך סיפור כזאת יפה, כדי שתוכל לספר גם לנכדים שלך.

יואב: היה ממש כיף לעבוד איתך, לימדת אותי מלא דברים חדשים.