מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה פלדהמר ענבי, נולדתי בשנת 1947 בחודש אוגוסט, להוריי בתיה ויוסף שטיינפלד, הוריי נולדו ברומניה. לסבי יואל היה בית דפוס. לאחר שאמו של אבי נפטרה, התחיל אבי לעבוד בדפוס עם אביו כך זה הפך לעסק משפחתי. להוריה של אמי היה גם בית דפוס, הם עסקו בכריכת הספרים. היא עזבה את עבודתה בבית הדפוס של הוריה וביקשה להתקבל לעבוד בבית הדפוס של אבי. אבי המליץ לאביו לקבל אותה לעבודה מאחר שהייתה יפה תואר והיא מצא חן בעיניו. הם עבדו יחד בבית הדפוס התאהבו ונישאו בבוקרשט…

לאחר תום המלחמה, הוריי הגיעו באניית פליטים שנקראה "תאודור הרצל" לקפריסין בשנת 1947 כי היה קושי להגיע לחופי הארץ בשל הקשיים שהערימו הבריטים. המסע היה קשה ומפרך, אמי הייתה הרה עם תאומות. הטלטלות הרבות על אניית הפליטים הצפופה גרמו ללידה מוקדמת, נולדנו תאומות אך אחותי התאומה נפטרה מיד לאחר הלידה ונותרתי רק אני.

הוריי קראו לי חיה על שם סבתי ז"ל. כך הגענו אמי ואני למחנה קיץ בקפריסין והעבירו אותנו מיד לבית חולים בניקוסיה. שכבתי שם כתינוקת כששה שבועות בהשגחת אמי. אבי עלה על אנייה אחרת והגיע בינתיים לעתלית וחיכה שנגיע לארץ.

ב- 1947 עלינו לישראל אבי הגיע לקבל אותנו. העבירו אותי לבית החולים "הר הצופים" בירושלים עד שהבראתי. לאחר מכן, העבירו אותנו לג'ליל גרנו שם בצריפונים שהיו מיועדים לכל המעפילים שהגיעו ארצה. אחר כך, הוריי קנו בית קטן בהרצליה ברחוב הניצנים. השירותים היו בחוץ בחצר במרחק הליכה מהבית, אני ואחי משה ישנו באותה מיטה.

אבי, שהיה מיומן בעבודת הדפוס עוד בהיותו ברומניה, עבד בארץ  בבית דפוס שנקרא "אחדות" בתל אביב, שם הדפיסו וכרכו את הפנקסים של קופת החולים. סבי צילם תמונות ופיתח אותן בביתו.

בגיל חמש התחלתי ללכת לגן יוכבד. עליתי לכיתה א' ולמדתי בבית הספר "ויצמן" בהרצליה

עד כיתה ח' למדתי בבית הספר מהמחזורים הראשונים מאז היוסדו. אהבתי לקרוא ספרים מסוגים שונים, לקחתי ספרים מספריית בית הספר, אהבתי לשחק מחניים, חמש אבנים, וקפיצה בחבל, אהבתי ללכת לחברות אחר הצהרים ורקדתי בלט.

לאחר מכן, המשכתי לבית ספר לפקידות בתל-אביב במשך שנתיים. עבדתי במשרדי "המשביר המרכזי" עד לשירות הצבאי. את ניסים בעלי הכרתי בגיל 17 בבית של בת דודתי במסיבה. הוא היה לפני גיוס לצה"ל, הוא התגייס לחיל השריון. התגייסתי לצבא הגנה לישראל כשנה אחריו ושירתי בשלישות. לאחר שנה נישאתי לבעלי ענבי ניסים נישאנו ב:"ועד למען החייל" בתל אביב.

עבדתי במשרד הביטחון משנת 1976 עד 1982.

במהלך השנים נולדו ילדיי: הבכורה, ורד השנייה, סיגל מוטי ושרון. בשנת 1982 אירע אסון במשפחה, הייתי בהריון באותם ימים ובעלי ניסים נהרג בתאונת דרכים בדרך לירושלים. נשארתי אלמנה עם ארבעה ילדים. בעלי ,ניסים היה אבא למופת, אדם נפלא, תרם למדינה, הוא נלחם בחמש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, שלום הגליל, מלחמת לבנון. לאחר שהשתחרר מהמילואים לחופשה בבית שהייתה במשך ארבעה ימים, נסענו לירושלים. בדרך הייתה לנו תקלה ברכב. ניסים ניסה לבדוק מה קרה ולתקן את הרכב ונפגע מרכב שנסע במהירות מופרזת. אני הייתי בהריון. בחודש שמיני ישבתי שבעה עם ילדיי ותוך כדי שדיברתי עם ילדיי הם אמרו שאבא רצה שניקרא לעובר שיולד שרון, גם אם זה בן או בת. וכך היה, כשהוא נולד חודש אחרי שאביו נהרג, קראנו לו שרון.

היום אני סבתא במשרה מלאה, אוהבת לקרוא הרבה ספרים, לאפות, לבלות עם נכדיי וניניי, אוהבת לרקוד ולראות הצגות ושירה בציבור. אני חושבת שהאהבה לספרים ניתנה לי כמתנה מהתקופה בה הייתי מבלה אצל אבא בבית הדפוס. יש לי תמיד כמה שאני ספרים שאני קוראת בו זמנית, הספרים עוזרים לי לעבור תקופות קשות, משמחים אותי, מעודדים ומרגשים אותי.

הזוית האישית

נקודת מבט אישית: התרגשתי כל פעם מחדש לעבוד עם עדי ונהניתי התכנית הקשר הרב דורי ומהצוות והמשתתפים.

עדי: אני נהנה ומאושר בכל רגע מחדש, להקשיב וללמוד דברים חדשים. מחכה לסבתא כל יום חמישי, בהתרגשות.