מאגר סיפורי מורשת

שרה עלתה לכיתה ז' בשנית, פעם אחת ברומניה, ופעם שנייה בישראל, מכיוון שלא ידעה את השפה. היה קשה להיקלט ולהתחבר לילדים אחרים בגלל קשיי השפה. לאט לאט שרה התחילה להבין את השפה ולהכין שיעורים למרות זאת במקצוע התנ"ך התקשתה במיוחד ולכן, בסוף השנה הלכה למורה פרטי לתנ"ך. להוריה לא היה רכב פרטי ולכן הייתה הולכת מביתה שהיה במרכז ראשון לציון עד לביתו שהיה בשיכון המזרח.

בכיתה ח' שרה נכנסה לתלם והתחילה להתרגל לשפה ולחברה. בשעות הפנאי שרה הייתה עוזרת להוריה בבית בזמן שהם עבדו במכבסה המשפחתית. היא הייתה מנקה את דירת החדר הקטנה שהם גרו בה ושוטפת את הכלים בעזרת ברז שהיה בחצר.

כששרה הייתה בת 16 כבר שלטה בשפה העברית. היא שיפרה את השפה שלה בעזרת הספרות. היא הייתה רשומה לספרייה העירונית והייתה קוראת כמעט כל ערב. בגיל 17 וחצי שרה התגייסה לצבא בתפקיד נקבנית* ושם הייתה שנה וחצי עד שאביה נפטר. בעקבות מות אביה, שוחררה מוקדם והתחילה לעבוד במשביר המרכזי בתל אביב כנקבנית גם כן.

בגיל 21 שרה התחתנה עם בחיר ליבה יוסף סגל שלימים היה האב של שלושת ילדיהם: יונית, אלי ודרור. לאחר לידתם בחרה שרה להישאר בבית כדי לטפל בילדיה. היא טיפלה בהם באהבה ובמסירות. לאחר שגדלו הילדים, שרה התחילה לעבוד בעיריית ראשון לציון בתחום הנהלת חשבונות.

כיום, שרה היא כבר סבתא לחמישה נכדים וגרה במרכז ראשון לציון באותו רחוב שגרה בו כשעלתה ארצה!

טרנסילבניה: "טרנסילבניה (ברומנית: Transilvania) הייתה אוניית נוסעים רומנית, שהפליגה עם תיירים בים השחור, בים התיכון, בים סוף ובאוקיינוס ההודי. טרנסילבניה הובילה עולים חדשים שעלו לארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ובהמשך למדינת ישראל". ויקיפדיה

תשע"ו