מאגר סיפורי מורשת

שמי רוזה פרץ, נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו ב-1948. הייתי בבית עד כיתה א.

ההורים שלי החליטו שנעלה לארץ. ב-1956 ברחנו באמצע הלילה למחנה מעבר בצרפת והיינו שם שלושה חודשים.

משם עלינו באוניה בשם פנמה לארץ ישראל.

הגענו לחיפה, הביאו אותנו באמצע הלילה לשדרות, היה חושך מצריים.

היינו 6  נפשות וגרנו בפחון 3 על 3 מטר.

הלכתי לבית הספר, הייתה לי מורה חיילת בבית ספר שקמים. היה קשה עם השפה אבל אהבתי ללמוד.

למדתי עד כיתה י והפסקתי מפני שהמצב הכלכלי לא היה קל. יצאתי לעבוד, כדי לעזור להורים.

הכרתי את בעלי בגיל  17, ובגיל 18 פרצה מלחמת ששת הימים והתחתנתי עם בעלי שהיה חייל.

נולדו לנו 5 ילדים.  היום אני נשואה עם חמישה ילדים ו-17 נכדים ואני ממשיכה לגור בשדרות.

בתאריך  8.7.2007 עברתי תהליך רפואי, היה לי גידול שפיר במוח. עברתי ניתוח ראש ומאז אני מרגישה יותר טוב ומספרת את סיפור חיי.

הסיפור שלי על הצמיד

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1950, ממרוקו. היא ברחה ממרוקו עם בעלה ודודים. הם מכרו את התכולה של הבית, ובחלק מהכסף סבא שלי קנה לסבתא שלי 7 צמידים מזהב, כדי לשמור על ערך הכסף.

יום אחד נסעתי לבקר את סבתא, הם גרו בצפון, הייתי בת 16, וביקשתי מסבתא צמיד אחד, אז סבתא אמרה לי: "תתחתני עם מימון", דוד שלי, ולא הסכמתי.

שכחתי מהצמיד. לאחר הרבה שנים נולד לי נכד שמו דור, וסבתא שלי  באה, החזיקה אותו, ונתנה לי את הצמיד שרציתי שנים קודם.

מאוד שמחתי, ואני שומרת אותו עד היום. הנכד שלי כבר בן 29

יש לי 17 נכדים שיהיו בריאים ואני מחכה לנינים.

הזוית האישית

הדר וטוהר: ממש נהנו עם רוזה ורותקנו לסיפורים שלה. היו רגעים מפחידים, מרתקים. היה ממש כיף לדמיין את זה. לפי דעתנו רוזה אישה חזקה.