מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא רבקה וסבא אבינעם

רבקה ואבינעם נולדו בארץ, סבתא רבקה בבית החולים הסקוטי בטבריה וסבא אבינעם בכפר סבא.

אבינעם ורבקה גדלו בצפת, בשכונות קרובות, והכירו בתנועת הנוער בה היו. בתחילה בנחשונים ואחר כך בתנועת הצופים. "בתנועה ובבית, קיבלנו את הערכים עליהם גדלנו. למדנו יחד באותם בתי ספר, והפכנו להיות זוג במהלך מחנה קייץ בכנרת עת הלכנו לשחות יחד בחצות הלילה, בליל ירח מלא, ומאז אנחנו יחד." מספרים.

אבינעם שרת בצבא בסיירת מיוחדת, בתור לוחם וקצין, ועל חלק מהמבצעים בהם השתתף לא ניתן לדבר אפילו עד היום. לאחר השירות הצבאי למדנו בחיפה וגרנו בכרמיאל. אנחנו מראשוני התושבים בעיר הגלילית, והשתתפנו בחיי הציבור. אבינעם היה מנהל המועדון לחבר בכרמיאל בשנים הראשונות ואנחנו עבדנו במרכז הקליטה לעולים. בהמשך עבדה רבקה כמורה ואחר כך כמנהלת בית ספר בכרמיאל וביקנעם. אבינעם עבד כמנהל שיווק בחברות ביטחוניות בכרמיאל, בירושלים ברמת השרון ובחיפה.

   סבא אבינעם וסבתא רבקה

סיפור משפחתה של סבתא רבקה   

ההורים של סבתא נולדו ברומניה. לאביה קראו יעקוב ולאמה יהודית, הם עלו כנערים לארץ. יעקב נסע לארץ במשך המון זמן. הוריו התגרשו, והאב עלה לארץ והוא נשאר עם אחיו ואמו. בגיל 16 החליט לפגוש את אביו, אליו התגעגע מאוד. הוא הגיע עם קבוצה לאיטליה, שם היו בני נוער יהודים רבים. באחד הימים הוא קיבל מכתב שאמו נפטרה, היא חלתה ובגלל מלחמת העולם השנייה לא היו תרופות והיא מתה בבית חולים. יעקב עלה לארץ וכשהגיע לארץ הסתבר שאביו נפטר בארץ. יעקב נשאר ללא בית וללא הורים. הוא התגייס לצבא ונלחם במלחמת השחרור.

יהודית עלתה לארץ עם הוריה ושני אחים. הם עלו באוניה פן יורק, נשלחו לקפריסין, כמו יהודים רבים. אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ניסו הרבה יהודים, שנצלו מהשואה להגיע ולעלות לארץ ישראל, שהייתה אז פלסטינה, בשלטון הבריטי. האנגלים לא אפשרו ליהודים להגיע לארץ ופינו אותם למחנות מעצר בקפריסין שם הוחזקו היהודים עד הקמת המדינה. במחנות אלו נוצר הווי מיוחד ויש הרבה סיפורים במשפחה על התנאים הקשים והפעילויות שהיו במחנות.

ההגעתם לארץ

כשהגיעו לארץ, אמרו להורים של יהודית: אנשל ובלה, שיש עיר עם מזג אוויר כמו ברומניה – צפת. לכן הם עברו לצפת, ועד היום הבית שלהם קיים. מישהו סיפר ליעקב שיש בחורה נאה בצפת והוא נסע להכיר אותה, התחתן איתה וגר כל השנים בצפת. הוא היה אח בבית החולים במשך שנים רבות.

האישה שהשפיעה מאוד על סבתא רבקה הייתה סבתא שלה, חוה בלה. היא ממש גידלה את סבתא רבקה כי ליהודית נולד מיד עוד בן, והייתה זקוקה לעזרה. רבקה הייתה כל היום אצל סבתא חוה בלה, שהיא קראה לה: "בובע", סבתא ביידיש. הסבתא בובע מאוד אהבה את רבקה, והיא האדם המשמעותי ביותר בחייה. כל חיי המשפחה בעצם היו אצלה וסביבה.

 משפחתה של סבתא רבקה ביום נישואיהם.

מימין לשמאל: אנשל, בלה (בובע), יעקב, יהודית, חברה וחבר

ההורים של סבא אבינעם – ישראל ואביבה קוזול

שניהם נולדו בפולין בשנות העשרים של המאה העשרים. אביבה התייתמה בגיל חמש ובסוף מלחמת העולם השנייה הצטרפה לקבוצת נוער לצורך עלייה לארץ. ישראל היגר לפני המלחמה לרוסיה מהכפר ברז'ניצה, הנמצא במזרח פולין בו התגוררה משפחתו. הוא הגיע לשם לצורך חיפוש עבודה ובתום המלחמה גם הוא הצטרף לקבוצת הנוער. שם הכיר את אביבה ובסוף נישאו בדרך לארץ ישראל (במודנו שבאיטליה) יש תמונה של הכתובה שלהם.

הכתובה של סבא ישראל וסבתא אביבה

כשהגיעו עם ספינת המעפילים לחופי הארץ עצרו אותם הבריטים ובמאבק איתם נפצע ישראל בראשו, למזלנו הפציעה הייתה קלה. הם הוגלו לקפריסין שם גרו שנה במחנה מעפילים ליד ניקוסיה ושם נולדה בתם רבקה, אחותו של אבינעם. עם קום המדינה עלו לארץ עם יתר המעפילים והתיישבו בחירבת עזון ליד רעננה, שם נולד אבינעם.

אביבה

תיאור דמות: אמא של סבא אבינעם – אביבה קוזול.

תיאור חיצוני: סבתא רבתא אביבה היא אישה רזה, עם שיער אפור ומלא, ונראית צעירה לגילה.

תכונות אופי: סבתא אביבה היא אישה עם אופי חזק. היא עצמאית ובעלת דעה בכל נושא. היא מוכנה לעזור תמיד לכל המשפחה ואינה מוכנה שיעזרו לה אלא רק אם באמת נחוץ. לכן, היא תמיד עסוקה בטיפול בנכדים ובנינים, מבשלת, עושה כביסות וכל מה שצריך.

עיסוק מרכזי: סבתא היא פנסיונרית של הסוכנות היהודית (היא עבדה בסוכנות היהודית בצפת הרבה שנים) והיום מטפלת בעיקר במשפחה ובעצמה.

תחביבים בשעות הפנאי: סבתא אביבה אוהבת לקרוא ולהיות מעודכנת בכל ענייני פוליטיקה העכשווית. סבתא גם מאוד אוהבת לגהץ ולטפל במטבח והכי היא אוהבת לטפל בנינים ובנכדים.

סבתא רבתא אביבה והנינה לירון

סיפורים על סבא אבינעם בצעירותו

סבא אבינעם התגורר בצפת בקרבה לקריית הציירים. בילדותו היה מסתובב הרבה בקרייה ואף רצה להיות צייר. ההורים של סבא היו משכירים חדר לקייטנים בתקופת הקיץ וכך יצא להם להכיר הרבה אנשים. אחד האנשים שהקרנו שלהם השכירו חדר היה צייר שהיה יוצא בבוקר השכם לצייר נופים וסבא אבינעם היה מתלווה אליו.

השכן של משפחתו של סבא אבינעם היה מאיר כהן זידה שהיה נהג של מכונית לחלוקת קרח. יש לזכור שזה היה בתקופה שמקררים חשמליים לא היו נפוצים ולאנשים היה מקרר שכל היום היה צריך להוסיף לו שליש או חצי בלוק קרח. בימים מסוימים היה סבא אבינעם נוסע איתו כ"טרמפ" לבית הספר התיכון שהיה מהלך 2 ק"מ מביתו.

סבא אבינעם כחייל

לימים, כאשר המקררים החשמליים נעשו נפוצים, הפך השכן לנהג אמבולנס ובשל כך זכה שיתקינו בביתו טלפון תוך זמן קצר, פחות מחמש שנות המתנה, שהיה הזמן לקבלת קו טלפון באותה תקופה. בטלפון זה הזעיקו את סבא אבינעם לפנות בוקר, בתאריך 6 באוקטובר 1973, לגיוס חירום למלחמת יום כיפור. סבא אבינעם היה באותה עת קצין בסיירת מטכ"ל והיה בחופשת שבת כשפרצה המלחמה. סבא נלחם בחזיתות רמת הגולן, תעלת סואץ ובמערב סיני וחזר בשלום מהמלחמה עם כל חיילי הצוות שלו. עד היום סבתא שומרת את הגלויות ששלח לה במהלך המלחמה מהחזית, כי לא היו אז טלפונים סלולריים ואי אפשר היה להתקשר אחרת.

הזוית האישית

סבא אבינעם השתתף בתכנית הקשר הרב דורי, בשנת הלימודים תשע"ט, יחד עם נכדתו אגם בבית הספר ניצני זבולון והסיפור הוא התוצאה של עבודה משותפת.