מאגר סיפורי מורשת

שמי צביקה יצחקי' נולדתי ברומניה בשנת 1948 בעיר בוטושן לאמי מרים ולאבי גוטמן. בזמן מלחמת העולם השנייה גירשו את ההורים שלי מהמקומות שבהם גרו וריכזו אותם בעיר בוטושן בבית הכנסת המרכזי. שם למעשה הם הכירו ובתום המלחמה הם נישאו. אני נולדתי שנתיים לאחר שנישאו ועד גיל 11 גדלתי ברומניה. למדתי בבוקר בבית ספר רומני. אחרי הצהריים למדתי עם עוד קבוצת ילדים יהודיים אצל רב הקהילה איך להתפלל ומנהגי היהדות (זה היה כמו "חדר" שבו למדו תורה). ההורים שלי מאד רצו שאני אדע את כל מנהגי היהודים, ולכן גם דברו איתי בשפת האידיש למרות שהדבר לא היה כל כך מקובל בזמן ההוא.

אני בנעורי מניח תפילין

המשפחה שלי מאוד רצתה לעלות לישראל, אבל הממשלה הרומנית לא אישרה לנו, כי אסור היה לעזוב את רומניה באותו זמן. אחרי בקשות רבות לאשר לנו לעלות לארץ, בסוף שנת 1958 קיבלנו אישור עלייה לארץ ישראל. בתחילת שנת 1959 עלינו לארץ והגענו לנמל חיפה. משם לקחו אותנו במשאיות למושב "עמי-עוז" בגבול רצועת עזה. בגלל שכל המשפחה שלנו הייתה בנהריה עברנו לגור בנהריה וגרנו במעברת קריית חוף, בצריפים שהיו עשויים מאסבסט. אחרי כשנה עברנו לגור ב"שיכון ממשלתי" ואני התחלתי ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי רמב"ם בנהריה. אחרי הצהרים לילדים שלמדו בבית ספר רמב"ם היה מועדון בשם" תקוותנו", שבו היו פעילות ומשחקים. בימים בהם לא היו פעילויות במועדון היינו משחקים במשחקים כמו כדורגל, מחבואים, תופסת וחמש אבנים. זאת הייתה תקופה שזכורה לי לטובה. בסיום בית הספר היסודי התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי במגמת חשמל. בסיום הלימודים התגייסתי לצבא כטכנאי יחידות קשר.

ב"מלחמת ששת הימים", לחמתי בסיני עם האוגדה של אריק שרון. היחידה שלנו הייתה אחראית לספק את הקשר בין האוגדה למטכ"ל. במלחמת יום כיפור גייסו אותי למילואים והייתי בבסיס ברפידים שבסיני. את טוני אשתי, ילידת נהריה, הכרתי בגיל 16 ובשנת 1970 נישאנו. בשנת 1972 נולדה בתי חגית (אמא של נועם) ובשנת 1976 נולדה בתי מירב. מאז קבעתי את חיי בעיר נהריה קרוב לילדי ונכדי.

הזוית האישית

סבא צביקה: נהניתי מאוד והיה חשוב לי שנועם ישמע את סיפורי, המפגשים קירבו בינינו עוד למרות הקרבה הגדולה.

הנכד נועם: היה לי כיף ומעניין לשמוע את סבא מספר על ילדותו.

אני ונועם נכדי