הסיפור של עמי והלווינים
שמי דינה שואף, נולדתי בחדרה בשנת 1953, לבית משפחת הלברסברג. אני השנה ישראל מציינת 70 שנות מדינה, אני משתתפת עם נכדתי בתכנית הקשר הרב דורי.
בילדותי בחדרה
בחרתי לספר על הישג מרשים של מדינתנו.
מדינת ישראל הקימה בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה תעשיית חלל במפעל התעשייה האווירית.
"התעשייה האווירית לישראל בע"מ, תע"א, היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל….החברה נוסדה בשנת 1953 על ידי אל שווימר, בסיועם ובעידודם של בן-גוריון ושמעון פרס, פעלה בהאנגר בלוד שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ונודעה בשם "חברת בדק מטוסים". עיקר עיסוקה של החברה בשנותיה הראשונות היה עבודות תיקון ושירות למטוסי הבוכנה של חיל האוויר הישראלי. (ויקיפדיה)
הישגי התעשייה הזאת הם ברמה בינלאומית גבוהה מאוד וכוללים מספר רב של לוויני תצפית ותקשורת ששוגרו ופועלים בהצלחה לאורך זמן. אחי הבכור עמי הוא מצוות ההקמה ושותף לפעילות מראשיתה במגוון תפקידים הנדסיים וניהוליים.
אני מקווה שלפחות אחד מנכדי יצטרף יום אחד לתעשייה זאת וישתתף בפיתוח ושיגור לווין – אולי לירח או למאדים…
על פעולתו זכה להוקרה רבה.
הזוית האישית
סבתא דינה שואף ורומי בתכנית הקשר הרב דורי
מילון
התעשייה האוירית לישראל.חברה נוסדה בשנת 1953 על ידי אל שווימר, בסיועם ובעידודם של בן-גוריון ושמעון פרס, פעלה בהאנגר בלוד שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ונודעה בשם "חברת בדק מטוסים". עיקר עיסוקה של החברה בשנותיה הראשונות היה עבודות תיקון ושירות למטוסי הבוכנה של חיל האוויר הישראלי. שווימר שימש המנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית והתמיד בתפקידו זה במשך 24 שנים.[2] בשנת 1965 הפכה החברה מיחידת סמך לחברה בע"מ ובאותה שנה מונה מיכאל פירון ליו"ר החברה.[3] בעקבות מלחמת יום הכיפורים התרחב הייצור של התעשייה האווירית ומספר עובדיו עלה מ-13,500 ל-15,000.
ציטוטים
”"אני מקווה שלפלות אחד מנכדיי יצטרף לתעשיה זאת"“