מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתי יהודית טל

מימין: סבא רוני, אלה, גלית וסבתי
אבא של סבתי, סבתי, ידיד של סבתי ואבא שלו
חייה בילדות ואחרי

הקשר הרב דורי

סבתי מספרת: "שמי הוא יהודית בארץ, ברוסיה שמי היה לודמילה מקור השם ברוסית – אוהבת אנשים. השם חיבה שלי הוא לוסיה, השם משפחה מבית הוריי הוא דומניביץ' והוא התחלף לאחר נישואי עם בעלי רוני ועכשיו שם המשפחה הוא טל מקוצר מטיטלר ולשם משפחה אין משמעות".

כשהתחתנה עם סבי (רוני) שונה שם המשפחה לשם טל מטיטלר, סבתי מספרת כי היא שלמה עם השינוי.

סבתי נולדה ברוסיה במקום ששמו "סמרה" – מקום קטן על שפת נחל וולגה, קראו לנחל (ביאלוק –לבן, קלוצ'ה-מעיין ) מעיין לבן. לגביי תאריך הלידה סבתי סיפרה לי סיפור מיוחד כיוון שיש לה שני תאריכי לידה…

סבתי מספרת כי התאריך לידה שלה הוא 11.12.1944 זה התאריך בו הוריה חגגו לה יום הולדת וטוענים שביום הזה היא נולדה. אבל ב ת.ז בישראל – רשום התאריך 2.1.1945  סבתי טוענת כי יש מלא סיבות למה יש שתי תאריכים אבל היא לא יודעת את הסיבה האמיתית.

סבתי למורת הכפילות חוגגת ומציינת את יום הולדתה היא חוגגת בתאריך 11.12.1944 התאריך שהוריה אמרו לה. ביום זה היא חוגגת בכך שהיא אופה עוגה, קונים לה מתנות וארוחה צנועה.

בילדותה גרה סבתי בכיכר העיר בפולין ששמה קמיננה גורה שפירושה "הר אבן" –עיר נופש קמייננה-אבן, גורה -הר (היא עברה בגיל שנה מרוסיה לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה כי סבתי היא בת של ניצול שואה שברח מפולין לרוסיה ואחרי המלחמה עבר הוא ומשפחתו לפולין) האירועים המיוחדים שסבתי זוכרת מילדותה הם טיולים בשבת על ההר, קליעת זרים עם פרחים, סקי בחורף פעמים רבות, פגישה עם חברים ולפעמים ביום שבת היא וחבריה הלכו לסרט. סבתי מתארת כי ביתה היה עם חלונות בסלון שדרכו רואים כיכר ומזרקת מים עם ערוגות פרחים – אמנון ותמר וכנסיה שמצלצלת כל שעה.

היו להם 2 דירות – דירה אחת עם סלון, חדר שינה ומטבח ועוד דירה לעבודתו של אביה (הוא היה תופר) והיה להם גם חנות- מתפרה- החנות הייתה למכירת הבגדים. לסבתי היה חפץ ילדות – קופסא ממתכת ובה כל סוף שבוע היא הייתה מקבלת 510 ש"ח על כל ציון שבו קיבלתי 100, סבתי קיבלה הרבה כסף מכיוון שהייתה טובה בהרבה מקצועות סבתי סיפרה כי לצערה חפץ זה כבר אינו קיים.

סבתי עלתה לארץ עם משפחתה בגיל 12בשנת 1957 וביקשה לא להרחיב על סיפור העלייה לארץ. עם עלייתה לארץ הגיעה לשכונה בבאר שבע במשאית משדה תעופה בלוד אל בית מגורים שנבחר עבור משפחתה. סבתי מספרת: "מה שהביא אותי לעלות לארץ היו הוריי שהיו ציונים והחליטו אחרי המלחמה לעבור לארץ ישראל. עליתי עם הוריי ו2 אחיותיי". כשהגיעה לישראל המשיכה לקרוא  ספרים בשפה הפולנית. סבתי מספרת כי השילוב בישראל לא היה קל, עוד בבית הספר – בכיתה "לא התחברתי עם תלמידים קראתי ספרים בפולנית, לא שילבו אותי בכיתה לא ידעו מה לעשות עם עולים חדשים, מורים ותלמידים לא עזרו לי, אבל הייתה לי חברה (זהבה- גוגה בפולנית) שדיברה איתי בפולנית". גילי 12 (כנערה צעירה ואופטימית) עזר לי מאוד אם השתלבותי בארץ הרגשתי חלק מהמדינה כי כנראה החשיבה שלי הייתה חיובית בעבר על הארץ אך בעיקר בזכות הוריי שהיכולת התמודדות עם קשיים של השתלבות בארץ, עזר לי בקלות רבה יותר להשתלב.

תחביביה בילדותה היה: לאסוף צמחים ליבש אותם ולהגדיר אותם, היא מספרת כי אהבה מאוד לנגן בפסנתר ולחבר מנגינה. אמה נולדה ברוסיה ולכן כל יום הולדת נסעו לרוסיה ובגיל 10 היא ומשפחתה נסעו ברכבת לשוט באוניה, סבתי מספרת כי הייתה גם קייטנה של ילדים יהודיים בפולין שהשתתפה בה, סבתי מספרת כי הקייטנה הייתה על חוף ים "באלטי" לחודש ימים בעיר "דארובק". "היו אנשים שחשבו שים היה בריא לריפוי מחלות כמו שחפת ועוד". סבתי מספרת כי המאכלים שאהבה בארץ היו קניידלך, גפילטע פיש…והמאכלים שאהבה בפולין היו עוגת תפוחים וברחוב בוורשה היו מוכרים כרוב עם בשר בתוך לחמניה בפולנית זה נקרא "ביגוס" .

סבתי מספרת כי העבודה הראשונה שלה היה טכנאית כימיה: "סיימתי תיכון והתחלתי במקצוע זה בתור תלמידה מצטיינת במקיף א' אצל דוקטור פואמנט צ'ל, אחרי זה הייתי במכון לחקר הנגב עזבתי את ההוראה ועברתי ללמוד פסיכולוגיה, עשיתי 2 תארים ולאחר מכן במשרד הבריאות הייתי פסיכולוגית התפתחותית ובמשרד החינוך ובעיריית באר שבע כפסיכולוגית חינוכית מומחית", היא מספרת כי היא נהנת מעבודה זו מאוד, סבתי בחרה במקצוע הזה בגלל שמצאה את עצמה בתור משהיא שאנשים התייעצו איתה וכך גילתה את הרעיון ואת הכישרון. סבתי עבדה כפסיכולוגית 30 שנה ואז 7 שנים בפרישה אבל היא פחות עובדת עכשיו.

משפחתה באה מאירופה אמה מרוסיה אביה מפולין הם נפגשו במלחמת העולם השנייה ועברו לפולין כשהייתה תינוקת בת שנה, סבתי מספרת כי משפחתה אוהבת ודואגת, דוגלת בחינוך ועצמאית, יש לה 2 אחיות היא מספרת כי לפעמים רבו אבל היא היחידה שנשארה בבאר שבע ושם גם התחתנה

סיפור חתונתה מתחיל כך: "הייתי בכיתה ט'2 עם אחותו של בעלי רוני והלכנו לתנועת נוער השומר הצעיר זו תנועת נוער שהוקמה בשנת 1913 והיא תנועה ציונית ראשיתה בגליציה שבפולין בה נאספו צעירים וצעירות יהודים לקבוצה ולמדו מפיו של מדריך על ציונות, ושם הכרתי את החברות של רותי (אחות של בעלי) ושם גיליתי את רוני, התחלנו להיות חברים. כעבור כמה שנים התחתנו. החתונה הייתה מפוארת בבית מלון עם מאות אנשים אחר כך נסענו לאילת לירח דבש". סבתי מספרת כי התחתנתה באמצע שירות צבאי בשנת 1966.

יש לה שלוש ילדות: גלית (הבכורה) נולדה בתאריך 9.8.1968, נעמי (האמצעית) נולדה בתאריך 5.10.1969 ואלה (הקטנה) נולדה בתאריך 1.4.1974היא מספרת כי כשילדה את אלה פגשה את הבן כיתה שלה לשעבר שעכשיו הוא רופא נשים והוא עזר לה ללדת את אלה. המנהגים והמסורות של משפחתה היו בגלל שהיו משפחה חילונית חגגו את החגים כהילכתם – יום כיפור הלכו לבית כנסת סבתי ומשפחתה, כיום היא מכינה קניידלך לנכדיה בפסח. סבתי מספרת כי כיום היא מקפידה על קיום קידוש שבת בחגים, ופעם בכמה זמן משפחתה מתכנסת וחוגגת חגים. סבתי מספרת כי החג האהוב עליה הוא פסח והסיבה היא בגלל שבתה הקטנה נולדה בפסח. סבתי מספרת כי אירועיה המיוחדים היו כשבנותיה הלכו לכיתה א', החתונה של בנותיה, לידת נכדיה, חגיגות, אירועים וטיולים."

סבתי מספרת על התמונה:

אבא של סבתי, סבתי, ידיד של סבתי ואבא שלו

תמונה 1

"גרתי עם משפחתי במקום שנקרא "קמייננה גורה" שפירושו "הר אבן" עיירת נופש בגבולה המערבי של פולין" היא מספרת כי זו הייתה עיר קטנה ושמורה היטב עם בתים צבעוניים בכיכר העיר, במרכז הכיכר הייתה מזרקת מים ומסביבה שתולים פרחים: אמנון ותמר וספסלים עליהם ישבו ילדים והורים. סבתי מספרת כי התמונה צולמה ביום ראשון – יום חופש, בו אביה (נחמיה דומניבי'ץ) טייל איתה ועם חברו, כל אחד עם הילדה הבכור שלו.

באותה עת היו בכיכר כל מיני אנשים וביניהם איש שהתחפש לדוב הוא הצטלם עם כל מי שרצה שיצטלמו איתו. היא מספרת כי בתמונה היא בת שנה, מסורקת יפה עם סרט על הראש בשמלה שאביה תפר. זה היה יום שטוף שמש, אביה החזיק אותה על מנת שלא תפחד מהדוב וגם חבר שלה מהילדות (יורק בלוומס) נתמך על ידי אביו. ("אבי היה אמן בתפירה וניהל מתפרה שבה העסיק את החבר שלו שבתמונה"). היא מספרת שבתמונה, מאחוריה ניבטים חלונות דירתה המפוארת בה בילתה את ראשית חייה עד גיל 12 שהיא השנה בה עלתה לארץ בשנת 1957.

הזוית האישית

ענת פרסבורגר: היה לי מאוד כיף ללמוד על סבתי ועל מה שעברה בחייה, שמחתי ללמוד מילים בפולנית ולדבר איתה בזמן הכנת העבודה. תודה סבתא!

מילון

ביגוס
מאכל פולני

ציטוטים

”"תמיד להיות בן אדם ישר וללמוד כל יום משהו חדש ולהיות חבר טוב"“

הקשר הרב דורי