מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתא שרה דבוש

סבתא שרה דבוש ויולי שיינקמן
יולי משחזרת תמונה של סבתא שרה
ילדותה של סבתא שרה בתל אביב בשנות החמישים

סבתא שרה נולדה בחמישה עשר לדצמבר 1951 בתל אביב בבית חולים ליולדות הקריה כשבדיוק סיימו לבנות אותו. סבא רבא שלי מספר שביום שנולדה סבתא שרה היה יום גשום וסוער ועדיין לא היו חלונות במסדרונות של בית החולים. כתוצאה מהרוח נפלה לו (אבא של שרה) על הראש תמונה והתנפצה. בתה של שרה לירון (שהיא אימא של יולי) נולדה באותו בית חולים. לצערנו בית החולים הקריה בתל אביב נהרס ובמקומו הוקם מרכז שרונה.

שנות ילדותה של סבתא שרה עברו במרכז תל אביב באזור התחנה המרכזית הישנה. בבית שסבתא שרה גרה היו רק שני חדרים ולסבתא שרה היו עוד שני אחים ובסך הכל היו חמש נפשות במשפחה שגרו בשני חדרים. בבית לא היה טלפון, בעצם לאף אחד מהשכנים לא היה טלפון למעט טלפון שהיה במכולת השכונתית ששימש למצבי חירום. לסבא רבא שלי (יולי) לא היה מכונית בעצם כמעט לאף אחד מהשכונה לא היה לו רכב פרטי. בימי שישי לאחר ארוחת הערב סבתא שרה הייתה שואלת את אבא שלה מתי תקנה מכונית והוא ברצינות היה מספר שהוא הזמין מכונית והיא באונייה שעדיין לא הגיעה לנמל.

בגלל שלא היו מכוניות הכביש בשכונה שימש לנו מגרש משחקים. בכביש שיחקנו מחניים, תופסת, קלאס, שבע אבנים, דודה, כדורגל, סטנגה ועוד. בחופש הגדול לא היו קייטנות, סבתא רבא שלי הייתה נערכת מראש לקראת חופשת הקיץ, היא הייתה קונה משחקי קופסא כמו: סבלנות, ריצ'רץ', דמקה,דוקים, גולות וחמש אבנים. בחלק מהימים בחופש הגדול היינו משחקים כל ילדי הבניין ביחד, בחלק מהימים אימא של סבתא שרה הייתה לוקחת את שרה והאחים שלה לים לחוף תל אביב בסוף רחוב אלנבי. אחר הצהריים היינו יורדים להעיף עפיפונים שאנחנו עשינו, היינו לוקחים קני סוף חוצים אותם לשניים מייצרים צורה של איקס וקושרים באמצע באמצעות חוטים היינו מעבירים חוט מסביב לקנים שייצר מעין ריבוע מסביב לקני הסוף, היינו מדביקים נייר צבעוני לכל משולש שנוצר באחד הפינות היינו יוצרים זנב מניירות צבעונים, ואז היינו לוקחים ארבעה חוטים שווים באורכם וממרכזים אותם ומחברים לגליל חוט.

כלי התקשורת הכי מפורסם בשנות החמישים היה הרדיו, ברדיו שידרו חדשות כל שעה עגולה ושידרו שירים. כל זמר שרצה להיות מפורסם חלם וקיווה שהשיר שלו יפורסם ברדיו. ברדיו שידרו גם תוכניות שהיו כמו הצגות ונקראו תסכיתים – תסכית היא תוכנית רדיו שבה מוגש סיפור או חלק מעלילה באמצעים קוליים, התסכיתים היו חלק פופולרי מתרבות הבידור של שנות החמישים. לאחר ארוחת הערב הייתה כל המשפחה יושבת ליד הרדיו ומקשיבה לשידור היומי. בנוסף לרדיו היה פופולרי גם הפטיפון, הפטיפון היה מכשיר שהשמיע מוזיקה בעזרת תקליט. התקליט היה פלטה עגולה שהוטבעו בה שירים, ובאמצעות מחט בפטיפון הושמעו השירים. מידת הפופולריות של זמר נמדדה לפי כמות התקליטים שמכר.

הרחוב והשכונה היו מרכז החיים של הילדים בשנות החמישים, משחקי כדור , תחרויות , משחקי חברה ,שבתות וחגים התנהלו ברחוב ובמגרשים הריקים בשכונה למשל: מדורת ל"ג בעומר שהיה אירוע הכי חשוב שנחוג בשכונה. שבועות לפני התאריך כל ילדי השכונה עסקו באיסוף קרשים ועצים למדורה, היה מקום ששם רוכזו כל העצים. בשבוע של ל"ג בעומר התחילו הילדים הבוגרים בשכונה ליצור בובה מסמרטוטים, הבובה הייתה ענקית ולאחר שסידרו משולש מהעצים בנו תורן ענק ותלו עליו את הבובה.

כשסבתא שרה נולדה היה בארץ ישראל תקופת ה"צנע" בגלל שהגיעו הרבה עולים לא היה מספיק מזון ומוצרים בסיסיים לכל האזרחים, לכן כל משפחה קיבלה פנקס אישי עם נקודות ותמורת הנקודות קיבלו בחנות המכולת מזון.

כשסבתא שרה הייתה בת חמש פרצה "מלחמת סיני", סבתא זוכרת ששמו בריסטולים שחורים על החלונות של הבתים וצבעו את פנסי המכוניות כדי שלא יהיה אור בלילה במקרה של התקפת מטוסים מצריים וגם ירידות למקלטים בזמן אזעקה.

כשסבתא שרה הייתה בת שש עשרה פרצה "מלחמת ששת הימים". זה היה בשנת 1967. בתקופה הזאת כתלמידת תיכון סבתא התנדבה ב"מגן דוד אדום" ועזרה למלא שקי חול למיגון הבתים.

בשנת 1973 סבתא הייתה נשואה ובהריון עם אמא לירון פרצה "מלחמת יום כיפור", שהייתה ארוכה וקשה וגבתה הרבה קורבנות.

זו מלחמה ששינתה את החברה הישראלית.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי", בבי"ס "המשתלה", תל אביב. שנת תש"פ (2020). המורה המובילה – שלומית שורצקי.

מילון

צנע
צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מיסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”בגלל שלא היו מכוניות הכביש בשכונה שימש לנו מגרש משחקים.“

הקשר הרב דורי