מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים נעמי פלד ולפני נישואיה שם משפחתה היה ברם. היא נולדה בעיר קארדיף שבווילס (בריטניה) ב-ג' בתשרי תש"ד 2/10/1943, בת בכורה להוריה, אליעזר ומרגלית ויש לה עוד אחות אחת ששמה אביבה סטון.

סבתי מספרת: "משמעות שם המשפחה ברם הוא ראשי תיבות של השם בן רב מרדכי, שבמילה רב הכוונה לתואר כבוד. שם המשפחה המקורי של אבא שלי היה גוויסגולד, אבל כאשר דוד בן גוריון נתן הוראה לעברת שמות, עם קום המדינה, אבא שלי החליט על השם ברם כדי להזכיר את אבא שלו, מרדכי. הוא עשה זאת למרות שחי בווילס. כאשר התחתנתי קיבלתי את שם המשפחה של בעלי שהיה זיטנפלד (מוסר בגרמנית), אבל שינינו  אותו לפלד, כי היה קשה לדודה שלך לומר את השם הזה."

הילדות בקארדיף:

"בילדותי גרתי  ברחוב Marlborough Rd. 72 בקארדיף. דיברנו בבית אנגלית ועברית ובבית הספר היסודי למדתי וולשית. גרתי בסביבה לא יהודית ולפעמים הייתי הילדה היהודיה היחידה בבית הספר. אני  לא זוכרת שהציקו לי בשל היותי יהודיה, אבל פעם אחת ילד צעק עלי שהרגתי את ישו, אבל לא הבנתי על מה הוא מדבר עד שאמא שלי הסבירה לי.

בילדותי אורח החיים היה די דומה להיום, אבל בלי כל המכשירים הטכנולוגיים. הפעם הראשונה שראיתי טלוויזיה הייתה בגיל עשר אצל השכנים ורק בגיל ארבע עשרה הייתה לנו טלוויזיה בבית. לבית הספר הייתי הולכת משעה תשע עד ארבע אחר הצהריים ואחר כך נהגתי לקרוא הרבה, לעזור בבית ולהכין שיעורים. אני זוכרת שבאחת ממסיבות יום ההולדת שלי קנו לי שמלה חגיגית שקרעתי אותה כשטיפסתי עם כמה בנים על עץ. אני גם זוכרת את הכלב הגדול והמפחיד של השכנים שנשך אותי וכעבור כמה שנים ארגנתי לו "מסיבת לוויה" שמחה אחרי שנדרס.

בבית שלי היה נהוג לאכול מאכלים מסורתיים של חגים שהיה צריך להביא מלונדון, כי בקארדיף לא היה כמעט אוכל כשר. בימי שבת נהגנו להדליק נרות ולעשות קידוש, אם אבא שלי לא עבד במפעל באותו היום. בראש השנה וביום כיפור אבא שלי הקפיד לא לעבוד ובפסח נהג לקחת מצות לעבודה ולחלק גם לעובדים הלא יהודים. במשפחה שלי היה נהוג לדבר על ארץ ישראל, כי אבא שלי חי תקופה מסוימת בפלסטין (ארץ ישראל). בכל שבוע שמנו מטבעות בקופסא הכחולה של הקרן הקיימת לישראל שהיתה לנו בבית כי האמנו שאנחנו צריכים לעזור להקים מדינה ליהודים וככה תרמנו את חלקנו. אני זוכרת ששמענו ברדיו על  קום המדינה וזה היה אירוע משמעותי שריגש אותנו מאוד."

העלייה לארץ ישראל וההיכרות עם סבי:

"בשנת 1966 הגעתי לארץ ישראל באונייה עם קבוצה מבריטניה במסגרת “World union of jewish students”, שהייתה תוכנית לחילופי סטודנטים. הייתי במשך שלושה חודשים באולפן בבאר שבע ואחר כך הייתי אמורה לעבוד כמורה לאנגלית ולחזור לווילס כעבור כשנה. ביום חמישי ה-15/12/1966 נסעתי בטרמפים עם זוג חברים מבאר שבע למצדה. כאשר חיכינו שיפתח בית הקפה במצדה הגיע אוטובוס מבאר שבע ושני בחורים ירדו. אחד מהם ראה שהסתבכתי עם המפה של האיזור והתחיל לדבר איתי. לאחר מכן הוא הזמין אותי לאכול ולבסוף עלינו יחד בשביל הנחש. שירדנו הוא שאל אם אפשר להפגש איתי שוב, אך אמרתי לו שבמוצאי שבת אני עוברת לתל אביב כדי להתחיל ללמד בבית ספר "פיטמן". כעבור כחודש הבחור התקשר אלי ובא לבקר אותי בתל אביב. וכעבור ארבעה חודשים התחתנו, מיד לאחר מלחמת ששת הימים ב-26/6/1967 י"ח בסיוון תשכ"ז בגדרה.

החיים היום:

כיום אני גרה כבר 54 שנים בבאר שבע  אני שמחה שעליתי לארץ והצלחתי להקים משפחה קטנה משלי עם שלוש בנות ושני נכדים. למרות השנים הרבות שאני חיה בבאר שבע אני מאוד מתגעגעת לשקט, לנוף ולפארקים שהיו לי ליד הבית בקארדיף.

הזוית האישית

ליאור: מאוד התרגשתי לדבר עם סבתא על ילדותה בווילס ועל עלייתה לארץ, מכיוון שהופתעתי שיש חלקים מהסיפור שכלל לא ידעתי שקרו לסבתא, למרות שדיברנו על ההיסטוריה המשפחתית בעבר ושביצעתי את עבודת השורשים בכיתה ז'.