מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתא רינה

אני ודודה דניאלה בפורים
תמונת הפספורט של סבא וסבתא
משפחת חזן מבית שאן

שמי ענבר, יש לי סבים שגרים בבית שאן, חזן רינה וסבא אלברט ז"ל, הם ההורים של אימא שלי איילת. דודתי דניאלה משתתפת איתי בתכנית ומספרת לי:

"נולדתי במרוקו בכפר שנקרא "נטיפה", שם משפחתי הקודם "וענונו" שם משפחתה של אמי הקודם "עזרן". יש לי 6 אחיות ואח אחד, השמות לפי הסדר מהגדול לקטן: חביבה, שוליקה, סימי, סעדה, חשיבה, (אני רינה), דוד.

שמות ההורים שלי הם, מרים ושלמה וענונו (הסבים של אימא איילת). אימא מרים הייתה עקרת בית ועבדה במיוחד על טווית צמר ותפירה. היא ידעה לעשות זאת במקצועיות ובאיכות טובה ללא כדורים קטנים אלא חוט צמר אחד אחיד בגודלו ויצרה גלילי צמר איכותי. היא ידעה גם לצבוע את גלילי הצמר לכל מיני צבעים, הצבעים היו מאבנים צבעוניות. תהליך הצביעה היה כך: מרתיחים מים ומניחים אבן צבע שבוחרים לתוך המים הרותחים ומכניסים את כדור הצמר פנימה לכמה דקות.

אימא מרים לימדה אותי לסרוג בצמר ולייצר בגדים, כבר בגיל 9 ידעתי לסרוג בצורת צמות, אורז ועוד… החברות היו מזמינים ממני וכך גם הרווחתי כסף.

אבא שלמה עבד בייצור העור, הוא בנה תופים, חגורות, סנדלים וכך הוא התפרנס.

בגיל 7 נרשמתי ללימודים לכיתה א', המורים הגיעו מצרפת ודיברו איתנו בצרפתית, במהלך השנה הראשונה התחילה מלחמת העולם השנייה וכולם ברחו לעיר קזבלנקה. גם אני נשלחתי לדודתי "ימנה" בעיר קזבלנקה. אצלה גרתי ועבדתי במשק בית, התגעגעתי מאוד להורים שנשארו בכפר ובכיתי בלילות. הייתי מגיעה לבקר, אך היה מאוד מסוכן להישאר בכפר, לא היו לימודים הייתה תקופה של רעב. לא היו גידולי לא היו גשמים וכל הילדים נשלחו לקזבלנקה, אצל דודתי "ימנה" גרתי עד גיל 18.

בגיל 18 הכירו לי את בעלי "אלברט" ואיתו התחתנתי בשנת 1951.

תמונה 1
תמונה שעל הקיר סבא אברהם אלברט ז"ל וסבתא רינה

בעלי אלברט אברהם למד 8 כיתות בקזבלנקה וידע קרוא וכתוב בצרפתית. הוא למד נגרות ועבד לפרנסתו בבית אריזה. נולדו לי 2 בנים במרוקו: משה חזן הבכור, על שם אבא של בעלי אלברט אברהם, ומאיר חזן.

בשנת 1955 עלינו ארצה, המסלול היה ממרוקו לצרפת באנייה במשך 4 ימים. אני הייתי בהריון והרגשתי מאוד לא טוב, לא אכלתי והקאתי המון. בצרפת חיכינו 8 ימים לפני שעלינו לאנייה לישראל, ההפלגה מצרפת לישראל הייתה 8 ימים וגם בשייט הזה לא הרגשתי טוב.

הגענו למפרץ חיפה ומשם נשלחנו לבית שאן למעברה. קיבלנו אוהל למגורים ללא רהיטים, כלים, למזלנו בעיר העתיקה בבית שאן הצלחנו לקנות צלחות כוסות סכו"ם ו- 2 סירים. אלברט בנה שולחן מקרשים. הבאנו מכולה עם ציוד שהגיעה לאחר שלושה חודשים. החיים באוהל היו מאוד קשים, היה חם יתושים, עקרבים.

בגלל שהייתי בהריון קיבלנו תרנגולת וערב אחד קשרתי את רגל התרנגולת לשולחן כדי שלא תברח, התרנגולת ראתה עקרב ענק וקפצה מבהלה על השולחן, זה היה חג פסח המצות עפו מהשולחן כולנו התעוררנו. היה מזל גדול שהעקרב לא עקץ את הילדים. מאז הסיפור על העקרב כל יום התייצבתי אצל האחראי על הבתים והתחננתי לקבל בית.

לאחר שלושה חודשים קיבלנו בית קרקע ועד היום אני גרה בו, הוא נמצא ברחוב טרומפלדור 13 בית שאן. היו בו 2 חדרי שינה, מטבח קטן, שירותים ומקלחת. עם השנים הוספתי חדרי שינה והבית גדל. אני הייתי עקרת בית אלברט התחיל לעבוד בסולל בונה במשך 24 שנים, כל בוקר קמנו מוקדם הכנתי לו צידנית עם ארוחת בוקר וצהריים, הוא מאוד אהב את העבודה בסולל בונה.

בשנים הראשונות הוא לא קיבל משכורת אלא תלושים, תלוש לחלב, לסוכר, ללחם, לבשר היינו מקבלים 200 גרם כל אחד פעם בשבוע בלבד. אני בישלתי על פתיליות בלבד, עדיין לא היה גז ולא חשמל. כדי להתקלח הייתי מרתיחה מים על הפתיליות.

יום אחד הגיעו מדריכים מהקיבוצים השכנים ולימדו אותנו לשתול ולזרוע בגינה. אני שתלתי בגינה עץ מנדרינה, לימון, זית, וענבים. גידלתי פטרוזיליה, וירקות. הגידולים שלי היו מאוד טובים ומכרתי לשכנים כך יכולתי להיעזר בעוד פרנסה.

בניתי תנור שנקרא "פרנה" הוא עשוי מבוץ וקש הבסיס הוא אבנים שטוחות חלקות וכל יום שישי אפיתי לחמים ועוגות , גם אותם מכרתי לשכנים, וביום שישי היינו מכניסים את סיר החמין לתוך הפרנה, התבשיל התבשל כל הלילה עם הגחלים הלוהטות עד הבוקר, וכשאלברט היה חוזר מבית הכנסת היינו אוכלים צהריים, הילדים חיכו לארוחה הזו שהייתה מאוד טעימה.

יש לי 16 ילדים: 11 בנות ו- 5 בנים השמות לפי הסדר מהגדול לקטן: משה חזן, מאיר חזן, ברוריה וענונו, לאה אלפסי, יוסי חזן, דנה כהן, דניאלה אדר, רחל ישראלי, עליזה בן חיים, מירי שמעון, שמעון חזן, יהודית חזן, איילת פלד, ברכה אפרגן, שלומי חזן, עינב פלקס.

יש לי 50 נכדים ו- 46 נינים.

היום שלי מתחיל בשעה 08:00 במועדון לקשיש בבית שאן, שם אני סורגת, עושה ספורט, מלמדים אותנו אקטואליה, מקראים לנו מהעיתונים, עושים חגים, ועדיין גרה באותו הבית.

תמונה 2
פספורט סבא אלברט אברהם ז"ל וסבתא רינה

הזוית האישית

ענבר פלד: יש לי קשר מיוחד עם דודה דניאלה האהובה. שמחתי מאוד שהיא הגיעה במיוחד אל בית הספר שלי וספרה לי על משפחתי ועל סבא שאני קרוי על שמו.

מילון

סריגה
סריגה היא אחת ממספר דרכים להפוך חוט או סיב ליריעה. תוצר הפעולה נקרא סריג. בניגוד לבדים ארוגים, בדים סרוגים מכילים שורות מקבילות של חוט. השורות מחוברות האחת לשנייה באמצעות לולאות קשורות, שבהן לולאות קצרות של חוט משורה אחת, כרוכות סביב לולאות מהשורה הסמוכה. סריגה יכולה להיות מבוצעת כעבודת יד או על ידי מכונות. על אף שבדרך כלל נהוג לחשוב כי צמר (טבעי או סינתטי) משמש לסריגה, הרי שניתן לסרוג מכל סוג של חוט. כיום בדים רבים סרוגים ולא ארוגים. הסגנונות הנפוצים של הסריגה הם סריגת עיניים (בכיפות), חצאי עמודים, עמודים, עמודים כפולים, ועוד ויקיפדיה

ציטוטים

”אימא מרים לימדה אותי לסרוג בצמר ולייצר בגדים“

הקשר הרב דורי