מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתא רות

סבתא רות עם רוני והדס
סבתא עם 11 אחיה ואחיותיה
סיפורה של סבתא רות שבגיל 36 עם 4 ילדים החלה לימודים לתואר

הולדתי

נולדתי ב 11/4 בשנת 1951 לזוג הורים שעלו מתימן בשנת 1949. אמי שמעה זנדני, ואבי יחיא. הוריי הגיעו לעיר באר שבע ושם נולדתי. את השם רות בחרו לי על שם המיילדת שלי. הייתי תינוקת אהובה ושקטה לחמישה אחים גדולים ממני. ואחריי נולדו עוד חמישה אחים.

ילדותי

הייתי ילדה צנועה. ולמדתי בבית ספר דתי שבו הייתי מצטיינת. בבית ספר למדנו 8 שנים בסך הכל. המצב הכלכלי של משפחתי לא אפשר לי ללמוד תיכון. אך במקום זאת עבדתי. למרות שהמנהל בא אלינו הביתה לבקש מאבא שאמשיך את לימודיי בתיכון. אבא שלי לא יכל לממן את שכר הלימודים. העבודה שלי הייתה לעזור למשפחה במשק, בבית, עם האחים הקטנים ועוד. בזמננו הפנוי שיחקנו חמש אבנים, מחבואים, שיחקנו בחול וזה בגלל שלא הייתה אז טלוויזיה ומחשב וטלפון. הייתי מקובלת בבית ספר וכולם היו חברים שלי. כשגדלתי הייתה לי מועקה שהייתי צריכה להשלים את התיכון ולעשות בגרויות.

אחיי

יש לי 11 אחים.5 גדולים ממני וחמש קטנים ממני.  5 אחיי הגדולים נולדו בתימן. ואני הראשונה שנולדה בארץ. 3 מאחיי הגדולים נולדו לאם אחרת שנפטרה ממחלה. כיום אני ואחיי בקשר הדוק מאוד ותמיד שואלים לשלומי. שני אחיי הגדולים הגיעו לגיל חתונה והתחתנו באותו ערב. כל אח ואחות נרתמו לעבודה במשק ובשדה לפרנסת המשפחה. הורי אלה שדאגו לכל הצרכים בבית (אוכל, בגדים, ציוד לבית ספר…) הייתי ילדה שקטה, חכמה, ממושמעת וחרוצה. למשפחתי היה משק הכולל: פרות, תרנגולים, כבשים ועיזים. ובנוסף היה לנו שדות של ירקות ופירות. ועזרתי המון בעבודות הבית והמשק. אני למדתי במושב בבית ספר יסודי ולא למדתי בתיכון בגלל המצב הכלכלי בבית. נדדתי בין בתי ספר כגון: בי"ס בנתניה, בשפיה (בית ספר שלא ממוקם בתוך עיר אלה יש לו שטח משלו).

נישואים

הכרתי את יונתן שהלכתי לאחותי יעל שהזמינה אותי לשבת. ויונתן בא לבקר את בעלה של אחותי שנפצע בצבא. מאז שהכרנו הוא לא הפסיק להתעניין בי: להתקשר, לבוא לבקר אותי. היינו קובעים להיפגש ליד המכולת של המכולת. כשסיפרתי להורים שהכרתי בחור פולני אבא שלי שמח, ואמא שלי לא הסכימה היא חשבה שאני צעירה מדיי.

בשנת 1971 התחתנו אחרי כמעט שנה של הכירות. בשנת 1972 נולדה הבת הבכורה טובה. שנת 1973 נולד אסף הבן. בשנת 1976 נולד חגי. בשנת 1985 נולד נדב. בשנת 1995 יונתן לצערנו נפטר מדום לב.

יש לי 13 נכדים.

ההחלטה ששינתה את חיי

כשהיה לי ילדים והייתי יותר צעירה חשבתי ואמרתי לעצמי: אני חייבת לעשות משהו עם הבגרויות שלא עשיתי אני עובדת כמנקה ואני רוצה תפקיד טוב יותר והחלטתי לממש את זה.

אז השלמתי את התיכון והבגרויות ולמדתי לעשות תואר. בגיל  36 התחלתי ללמוד לתואר כשבני הקטן היה בן שנתיים. למרות שהמצב הכלכלי בבית היה קשה מפני שלא עבדתי שנה בגלל הלימודים ויונתן עבד משרה חלקית בגלל מצבו הרפואי. למדתי ניהול משק בבית חולים. ולאחר הלימודים עבדתי כמנהלת בחדר אוכל מרכזי בבית החולים קפלן.

כיום אני אמא ל-4 ילדים וסבתא ל- 13 נכדים. עד לפני שנולדו התאומים של בתי התנדבתי במרכז יום של קשישים במושב. בני נדב גר היום ברמת הגולן שבצפון ומדי חודש אני באה לבקר אותו את אשתו וילדיהם. אני וחברותי נפגשות פעם בשבוע, אנחנו מדברות שותות קפה ונהנות. מדי פעם אנחנו עושות משהוא שונה והולכות להצגה, להופעה… ובזמני הפנוי אני מטיילת בכל הארץ ומבקרת את ילדיי ונכדיי.

הזוית האישית

לסיכום: אני שמחה שעברתי את מה שעברתי בגלל שזה מה שעיצב את מי שאני היום.

מילון

עבודת משק
עבודה בשדה (פירות וירקות) ועבודה עם חיות המשק (פרות, כבשים ותרנגולים)

ציטוטים

”בגיל 36 התחלתי ללמוד לתואר כשבני הקטן היה בן שנתיים“

הקשר הרב דורי