מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתא נגה ניב

עם סבתא בבית התפוצות
גם סבתא הייתה פעם תינוקת
סבתא נגה מראש הנקרה מספרת לנכדתה בבת ים על חייה

ההורים שלי

אבא שלי שמו חיים דרור נולד בראשון לציון בשנת 1910 אמא שלי מרים דרור נולדה ברוסיה בשנת 1914 ועלתה לארץ בגיל 8. המשפחה גרה בראשון לציון אבא ואימא שלי למדו בבית ספר חביב, בית הספר העברי הראשון בארץ.

קצת עלי

אני גדלתי בנחלת יהודה, מושב ליד ראשון לציון. גדלנו בבית קטן בתוך חצר שבה היה עוד בית של סבתא וסבא ומסביב פרדס, עצי פרי ולול תרנגולות. המושב היה קטן וכולם היו חברים ועזרו זה לזה. הילדים היו משחקים יחד בחצרות של המשפחות וגם ברחובות הקטנים שרובם לא היו סלולים  וכמעט לא נסעו בהם מכוניות. במושב היה בית ספר קטן, צרכניה, דואר, ספרייה, בית כנסת, ומורה לפסנתר שלימדה את כל ילדי המושב.

משחקים

אהבנו לשחק במחבואים, שלוש מקלות, מחניים, חמור חדש, שני דגלים ובבית היינו משחקים במונופול וברביעיות. אהבנו ללכת לפרדסים ולקטוף פירות ישר מן העצים וגם ללכת לחולות ולגלוש על הדיונות מלמעלה עד למטה. בחורף הייתה ביצה ענקית ליד החולות והיינו הולכים לקטוף נרקיסים.

בית הספר  

בית הספר היה בית חינוך. היו בו שמונה כיתות מא' – ח'. הכיתות היו מאוד קטנות. בכל כיתה היו כעשרה תלמידים ולכן למדנו בכיתות מצורפות. כתות א'-ב' למדו יחד, כתות ג'- ד' למדו יחד וכן הלאה. הייתי תלמידה טובה, אהבתי במיוחד ללמוד תנ"ך ובכלל אהבתי ללכת לבית הספר וללמוד.

המשפחה שלי

אמא שלי הייתה מורה ומנהלת בית ספר. אבא שלי עבד בבית חרושת ללבנים סיליקט ואחר כך עבד בהסתדרות במועצת הפועלים ועסק בארגון פעולות תרבות. במשפחה היינו 3 ילדים, נירה אחותי הגדולה, אני אמצעית ויוסי אחינו הקטן. בחצר גרו גם סבתא מניה וסבא יוסף והדודים עמנואל ובתיה, ובני הדודים ישעיהו ויוסי.

חגים ומנהגים בבית שלנו

בבית שלנו חגגו את כל החגים יחד עם סבתא וסבא. סבתא הכינה את מאכלי החג המסורתיים וישבנו יחד לסעודת חג משפחתית. שרנו שירים ישראליים שקשורים לחג. בסוכות הקמנו סוכה יפה בחצר, בחנוכה היינו משחקים הרבה בסביבונים, בפסח קיימנו ליל סדר לפי המסורת. בחגים היו ביקורים של בני המשפחה המורחבת, דודים ובני דודים. מאד אהבנו לשחק בחצר עם בני הדודים שלנו. בפסח עזרנו לסבתא להוציא מארון הפסח את הכלים המיוחדים שנשמרו סגורים כל השנה ולהכין את שולחן החג. החג החשוב ביותר במשפחתנו היה יום העצמאות .היינו מקשטים  את הבית והמרפסת בדגלים ופרחים ,אוכלים ארוחה חגיגית ושרים שירי ארץ ישראל .רק אחרי הארוחה יצאנו לבלות בחוץ עם חברים.

בילויים

הבילויים שלנו היו בעיקר עם בני משפחה וחברים. הייתי בתנועת נוער, הנוער העובד. פעמיים  או שלוש בשבוע היינו נפגשים בקן של התנועה ובקיץ יצאנו יחד למחנות של התנועה ביערות שונים או בקיבוצים. מאד אהבתי ללכת לפעילויות של התנועה ולצאת למחנות. בימי ששי בערב היינו מתאספים יחד ורוקדים ריקודי עם שעות ארוכות. כדי לנוח, היינו  יושבים במעגל ושרים שירים עבריים. לפעמים הלכנו להצגות של תיאטרון הבימה ולסרטים בקולנוע, וגם לקונצרטים ולאופרות. הלכנו הרבה ברגל או נסענו באופניים (לאף אחד  במושב שלנו לא הייתה מכונית).

שירים ומוזיקה

בבית היה רדיו  ושמענו תכניות רדיו לילדים, חדשות ומוזיקה. שמענו הרבה שירים עבריים. הכרנו את השירים, את הזמרות והזמרים כמו שושנה דמארי, יפה ירקוני ועוד, ידענו  את כל המילים ושרנו הרבה. שמענו גם מוזיקה קלסית. אהבתי לשמוע מוזיקה של מוצרט, בך ובטהובן. בבית של דודים שלי היה פטיפון עם מיקרופון גדול. כדי להפעיל אותו, היינו מסובבים ידית ואז מניחים בזהירות תקליט ומחט דקה.

הספרים שלנו

בבית שלנו הייתה ספריה גדולה. קיר שלם של מדפים עם ספרים לילדים ולמבוגרים: ספרי קריאה, ספרי שירה, אנציקלופדיות וספרי מדע. מאד אהבתי לקרוא וקראתי כל הזמן בכל סוגי הספרים. בנוסף הלכנו הרבה לספרייה שהייתה באחד הבתים במושב. הילדים היו באים להחליף ספרים ולשחק בחצר הגדולה מתחת לעצים. הספרנית הייתה סבתא של השחקן ספי ריבלין. חלק מן הספרים נשארו אתנו. אחותי, אחי ואני לקחנו ספרים מבית ההורים ואנחנו שומרים עליהם עד היום.

החתונה

החתונה הייתה בחצר הבית שלנו בנחלת יהודה. התחתנתי עם שמעון ניב שגר בראשון והכרתי אותו בתנועת הנוער העובד והלומד. דרך התנועה הגענו כגרעין נח"ל לקיבוץ ראש הנקרה. הייתה חתונה קטנה וצנועה עם בני משפחה וחברים קרובים. אחרי החתונה עברנו לגור בקיבוץ ראש הנקרה.

בראש הנקרה

בראש הנקרה הקמנו משפחה. רמי הבן הבכור, ארן אבא של מעייני וענת הצעירה. אני הייתי מורה ומנהלת בית ספר ושמעון עבד בגידולי שדה וברפת. בקיבוץ עשו הרבה דברים יחד. אכלו כולם יחד בחדר האוכל, חגגו את כל החגים  יחד בליווי שירים וריקודים והילדים גרו יחד בבתי ילדים. בשבתות ובחופשות היינו מטיילים הרבה בסביבה ובארץ כולה.

סבתא עם הוריה מרים ודרור:

תמונה 1

תמונה 2
תמונה 3

סבתא משחקת עם בני משפחה ברחוב הלא סלול ליד הבית בנחלת יהודה:

תמונה 4

כתות א'-ב' בבית הספר בנחלת יהודה עם המורה תמר.(סבתא-ליד המורה):

תמונה 5

הזוית האישית

מעיין ניב: סבתא שלי הגיעה למפגשים מראש הנקרה. היה לי כייף להשתתף עם סבתא בתכנית הקשר הרב דורי, נהניתי ואהבתי לשמוע את הסיפורים שלה.

נגה ניב: נהניתי להיות עם נכדתי זו הייתה חוויה נהדרת, כשסיפרתי את סיפור חיי.

מילון

פטיפון
הפָּטֵיפוֹן (מצרפתית: Pathéphone; בעברית: מָקוֹל) הוא מכשיר לנגינת תקליטים. בשפות רבות נקרא המכשיר גְּרָמוֹפוֹן. מקור השם הגנרי "פטיפון" הוא במותג של דגמי גרמופונים שיוצרו בצרפת על ידי החברה של האחים אמיל ושארל פָּטֵה (Pathé). בקטלוג החברה משנת 1912 יש עשרה דגמים שונים של פטיפונים. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 נעשו ניסיונות לייצר פטיפון למכונית[1]. המילה "פטיפון" הגיעה ככל הנראה לשפה העברית מן השפה הרוסית, שם התקבל המותג בתקופה מסוימת כשמו של המכשיר.

ציטוטים

”אוהבים לטייל בארץ“

הקשר הרב דורי