מאגר סיפורי מורשת

אנוכי מזל דיין (יוסף לשעבר), סבתא של אלמוג לוי סיפרתי לנכדתי על עברי, אלמוג מעורה בסיפור מאז הולדתה. תכנית הקשר הרב דורי יצרה את הצורך להעלות זאת בכתב.

בת תימן אנוכי, הורי גרו בכפר שנקרא כייריה, בשנת 1949 במבצע העלייה "מרבד הקסמים" עלינו לארץ ואנוכי בת שלוש שנים. החיים בתימן לא זכורים לי כלל, רק מסיפורי הוריי ידעתי שהיה להם טוב, אך נכספו לעלות לארץ הקודש. העלייה ב"מרבד הקסמים" הייתה להוריי מהולה בשמחה ובאושר כי מצד אחד הם ציפו להגיע לארץ הקודש, ומאידך העלייה הייתה מהולה בכאב ובעצב, על כך שחליתי ולאמי היה קשה לראות זאת.

בזמן שהוריי היו במטוס, הוצעה לאמי ז"ל "עזרה" על ידי אחיות מטעם בתי החולים בארץ, לקחת אותי לטיפול, אך אמי כלביאה אמתית לא ויתרה ולא מסרה אותי לידיהן. ההצעה ל"עזרה" עלתה שנית כשהיינו באוהלים בארץ ובשלישית בצריפים, בשליחות האחיות שנקראו בעיני אמי "מלאכיות", אך ללא הועיל אמי ענתה: "אם בתי תמות – שתמות בזרועותיי!" לדעתי זו הייתה הצלחתה, משום שלימים החלו לשוחח על חטיפת ילדיי תימן, "ילדיי תימן האבודים", והאמת יצאה לאור ובדיעבד הבינו שנעשה כאן ניסיון בכוונה תחילה לחטיפה. אם אמי הייתה מתייאשת ומוותרת, אנוכי לא הייתי כאן ואת זה ירשתי מאמי! הוריי ואני הגענו לעין שמר, גרנו באוהלים, לאחר תקופה גרנו בצריפים במעברה ובשנת 1950 התיישבנו במושב תנובות שבשרון, וכל ילדותי ובגרותי חוויתי שם ילדות יפה של פעם.

אני בגדנ"ע

עוד מרחם אימי רציתי להיות מורה ומחנכת וכך היה. למדתי בתנובות בבית הספר היסודי משם בתיכון "רופין" ולאחר מכן התחלתי לימודי הוראה בסמינר "קלמניה" בירושלים לתואר מורה מוסמכת. הצפנתי לקריית שמונה ושם התחלתי את שליחות ההוראה בבי"ס "המגינים". לימדתי שם שלוש שנים תמימות בכיתות א' עד ג'. בשנת 1967 חוויתי את מלחמת ששת הימים יחד עם ילדיי כיתה ג' במקלט.

אני עם מחזור א' שלי

לימים חזרתי למרכז הארץ לבית הורי נישאתי לאבישי בשנת 1969.

ביום נישואינו

המשכתי בעבודת ההוראה בקדימה בביה"ס היסודי "יגאל אלון" עד יציאתי לפנסיה בשנת 2001. במשך תקופה זו ילדתי ארבעה ילדים וזכיתי ל-12 נכדים. במשך עבודתי כמחנכת שימשתי מורה לחיים ומורה לדוגמה בעיני ובעיניי תלמידיי והוריהם. כך הרגשתי וכך נאמר עליי. ערכים רבים הנחלתי לתלמידיי אך הערך העליון שתמיד לנגד עיניי הוא:" דרך ארץ קדמה לתורה". גם היום ממשיכה אנכי להנחיל לדורות הבאים את הערך הנ"ל.

אמי ואני בערב החינה שלי 

כיום אנוכי בפנסיה נהנית מהחיים, רוקדת ריקודי עם, שרה בחבורת זמר, הולכת לים, צועדת, מטיילת בארץ ובעולם והכי קרובה לילדיי ונכדיי ודואגת להקדיש להם זמן איכות.

הזוית האישית

מזל: נהניתי לספר ללירון הנכד היקר את הסיפורים שלא הכיר עליי, כי אף פעם לא שאל על זה ואני מרגישה שחיזקנו את הקשר שלנו.

לירון: גיליתי פרטים על סבתי שלא ידעתי ולא הייתי יודע אילולא חקרתי עליהם בעבודת שורשים זו. נהניתי להקשיב לסבתי ולסיפורים המרתקים והמעניינים שלה ולהעלות אותם על הכתב.