מעברים בחייה של סבתא חוה טל
שמי חוה, נולדתי בשנת 1947 בגרמניה. נולדתי להורים ילידי פולין. יש לי אח ואחות גדולים ממני.
הורי ברחו מפולין לרוסיה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. כשנגמרה המלחמה הם עברו לגרמניה לעיירה בשם שוויבישהול, שם נולדתי, ושם נאספו אלה ששרדו את המלחמה. בגיל שנתיים הורי החליטו לעלות לישראל דרך כל מיני מדינות באירופה, במשאיות, בלי אוכל, בתנאים קשים, עד שהגיעו לצרפת לעיר מרסיי. בצרפת הם עלו על אנייה בשם ׳טרנסילבניה׳ והגיעו לחיפה. בחיפה לקחו אותם במשאיות למעברה ושם גרנו בתנאים קשים: שתי משפחות באוהל אחד. היה שם הרבה בוץ והיינו צריכים להביא בעצמנו מים לשתייה ולשטיפה באמצעות דליים.
מן המעברה עברנו לגור ביפו, בבית נטוש. בילדותי שיחקתי ברחובות משחקים עם חברים: חמור ארוך, תופסת, חמש אבנים שאספנו לבד בחולות, קלאס, חבל, מחבואים, ׳יש גולם במעגל׳ וכדור שהיינו עושים לבד מעיתונים. עברתי לחולון בגיל שלוש עשרה, שם גרתי עשרים ואחד שנה, שם התחתנתי בגיל עשרים ושלוש ושם נולדו לי שלושת ילדי. משם עברנו לירוחם בעקבות בעלי ששירת שם בצבא. שם הייתי שנתיים ומאוד נהניתי שם, היינו כמו משפחה. משם עברתי ליבנה, שם אני גרה עד היום, כשלושים ושש שנה. כיום אני גרה ביבנה, יש לי שלושה ילדים, שישה נכדים (נכדה אחת).
כל חיי עסקתי בהנהלת חשבונות עד שיצאתי לפנסיה בגיל שישים ושלוש והרבה מהזמן הפנוי שלי אני מקדישה לנכדים שלי, נוסעת לטיולים, הולכת להרצאות וסרטים ועוד…
הזוית האישית
חוה טל השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי אמי טל. התכנית נערכה בבית הספר ברמת החייל בתל אביב, התשע״ט.
מילון
מַעְבָּרָה,מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”במעברהגרנו בתנאים קשים: שתי משפחות באוהל אחד. היה הרבה בוץ והיינו צריכים להביא בעצמנו מים“