מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים זיוה. היא נולדה בישראל בשנת 1954 בבית חולים העמק עפולה.

להוריה קראו פרידה וזאב גוטסמן. היו להם שבעה ילדים: דבורה, אילנה, זיוה, רותי, משה, רן ובועז. בועז זכרונו לברכה, נפטר בגיל 18 ממחלה, רגע לפני שהוא היה אמור להתגייס. אבא שלי נקרא על שמו.

ההשראה של סבתי היתה אמא שלה : סבתא אומרת שכל מה שאמא שלה הייתה ועשתה תמיד היה הכי טוב.

פרידה, סבתא רבתא נפרדה מההורים שלה בגיל צעיר מאוד. היא הצליחה לשרוד את השואה והייתה תמיד אופטימית. היא תמיד רצתה להקים משפחה גדולה כפיצוי על כל בני משפחתה שנספו כולם בשואה. זה היה אחד הדברים הכי חשובים לה בחיים. היא היתה דמות להערצה וכולם תמיד אהבו אותה היא הייתה עושה מעשים טובים ועזרה להרבה אנשים, והייתה אנושית מאוד. סבתא זיוה תמיד אומרת שאם הייתה לה אפשרות להחזיר מישהו אחד לחיים שלה, זאת הייתה אמא שלה.

סבתא מספרת: "כשבעלי משה נפטר, זה היה משבר גדול, אבל למדתי מזה המון. למדתי והבנתי שאני עושה כל מה שאני יכולה, בשביל לחנך את הילדים שלי, ולתת להם את הטוב ביותר. אבל בתוך המשבר הזה הרגשתי שאני צריכה לשנות משהו בחיי, ולכן החלטתי שאני הולכת לייעוץ אישי. דרכו עברתי תהליכים רבים, מהם למדתי וגיליתי הרבה דברים חדשים על עצמי. היום אני עובדת כבר המון שנים בתחום החינוכי עם ילדים בגיל הרך. אם היו שואלים אותי פעם מה הייתי רוצה לעשות אז הייתי בוחרת לעבוד בתור עובדת סוציאלית. אני חושבת שלא הייתי ילדה עם מספיק ביטחון עצמי וזה השפיע עלי לאורך שנים. אם היה לי יותר ביטחון אז הרבה דברים בחיים היו שונים. היום אני שמחה בחלקי. התנדבתי ואני מתנדבת באירועים חגים ועוד בתוך הקהילה הקיבוצית בה אני חיה. הגשמתי את החלום שלי, הקמתי משפחה גדולה מלוכדת 4 מתוך חמשת ילדיי בונים את בתיהם פה בדברת."

הזוית האישית

ירדן: אני חושבת שהפעילות עצמה מאוד נחמדה, אני אישית הייתי רוצה דווקא בכיתה ז', ללמוד על כול המשפחה שלי וממש לחקור אותה כמו בעבודת שורשים. וכן הייתי מעדיפה לעשות עבודה יותר ארוכה אבל גם בעבודה הזו היה לי נחמד מאוד.