מאגר סיפורי מורשת

אני וסבתא

שמי בן, אני משתתף השנה עם סבתא שלי אליזבטה בתכנית הקשר הרב דורי. ההורים שלי עברו לגור מבאר שבע לעיר נתניה ולאחר שסבתא וסבא יצאו לפנסיה הם עברו לגור אתנו בנתניה. מאז המעבר יצאתי מהצהרון וכל אחר הצהריים החל מכיתה א' אני מגיע לסבתא שלי. סבתא מחכה לי עם ארוחת צהריים טעימה וחמה. לאחר מכן אני אוהב לשחק עם סבתא במשחקים כמו: דמקה, כדור רגל שולחן, טניס ועוד.

העלייה של משפחת ברק

כל המשפחה הגרעינית של סבתא עלתה לארצות הברית, לסבתא ולסבא היה חשוב לעלות לארץ ישראל בגלל שהיא מדינת היהודים. בגלל האנטישמיות הגדולה שהייתה בתקופה זו, היה להם מאוד חשוב להגיע לארץ בה ירגישו בבית ואף אחד לא יקרא להם או יכנה אותם יותר לפי הלאום שלהם.

לסבתא יש חברת ילדות בשם נינה, נינה עלתה לארץ בשנת 1982, נינה שלחה לסבתא שלי הזמנה לעלות לארץ ישראל בשנת 1990. סבא וסבתא באותה תקופה עבדו כמורים, לכן החליטו לסיים שנת לימודים ובמקביל התחילו לאסוף מסמכים על מנת לארגן את העלייה. אימא שלי הייתה בת 9 ואח שלה ששמו ליאור היה בן 11. גם סבתא רבתא שלי (אימא של סבא) הביעה רצון לעשות עלייה יחד עם המשפחה – בהיותה בת 64.

ביום העלייה לארץ, הגיעו יחד עם המשפחה כ-6000 עולים חדשים. באותה תקופה הייתה עלייה גדולה מברית המועצות, דבר שגרם לקשיים רבים כמו: אפשרות למצוא דירה להשכרה, יכולת להירשם לאולפן, בנוסף היה קושי לרשום את הילדים לבית הספר, אולם הקושי העיקרי בו נתקלו העולים הייתה אי ידיעת השפה העברית והיכולת לתקשר עם הסביבה בצורה עצמאית.

קישור לקובץ סיפורי – אני וסבתא 

קישור לקובץ סיפור – חלק ב' 

סבתא רבתא והמדליות לצווארה

המדליות של סבתא רבתא

הזוית האישית

הנכד בן: סבתא יקרה, היה לי כיף גדול להשתתף ולהיות איתך בתכנית הקשר הרב דורי. נהנתי לשמוע ממך ולהכיר אותך ואת משפחתך טוב יותר. שמחתי להכיר את סבתא רבתא והתלהבתי לשמוע את סיפורי גבורתה וכמו כן לראות את המדליות שלה. אני מודה לך ואוהב אותך…