מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי אביבה

נולדתי בישראל בתאריך 4.6.1943 בעיר תל אביב, ושם משפחתי היה קנופ. בתעודת הלידה שלי נרשם שנולדתי בפלסטינה שהיא ארץ ישראל כיום. לאחר הקמת המדינה בשנת 1948, אבי שינה את שם המשפחה לשם עברי שהוא בנארי- זאת על שמו של אביו שנקרא אריה. אני זוכרת היטב את השמחה ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. הורי לקחו אותי לרחוב המרכזי ברמת השרון. כל התושבים יצאו מביתם לרחוב וכולם שרו ורקדו עד אור הבוקר.

מדינת ישראל יקרה לי ואני מחוברת אליה וגאה לחיות בה ולגדל בה את משפחתי. ירושלים, בירתה ההיסטורית של ישראל, היא אבן שואבת לכל היהודים בעולם. יהודים מכל קצווי תבל הגיעו לישראל ובנו מדינה לתפארת. דגל מדינת ישראל מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, הן בישראל והן בעולם. דגל זה הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד בגוון זהה. אנשים נוהגים להניף את הדגל כל שנה ביום העצמאות בבתים וברחובות העיר בגאווה רבה!

אנשים שעלו לארץ ממדינות שונות שוחחו כל אחד בשפתו. אליעזר בן יהודה חידש את השפה העברית כשפה הרשמית בישראל וזו השפה הנוהגת עד היום. עם הקמת המדינה המצב הכלכלי בארץ היה קשה מאוד. מדובר היה בתקופת "צנע" שבה חלוקת המזון הבסיסית כמו מוצרי שמן, ביצים, גבינה וכו, היתה מתבצעת על פי תלושי מזון שנלקחו מפנקסי מזון שחולקו לכל משפחה.

הדת השלטת במדינה היא היהדות. קיים חופש לכל הדתות האחרות בישראל. גם חילונים וגם שומרי דת ומסורת נוהגים לחגוג את חגי ישראל שנה בשנה. הורי, מנחם וגליקה התחתנו בישראל בשנת 1940. אבי היה מנהל חשבונות ראשי בקופת חולים לאומית. לאמי היתה חנות ללבני נשים ברחוב דיזינגוף 191 בתל אביב. אחותי ששמה עירית, נולדה בתאריך 16.2.1950. גדלנו ביישוב רמת השרון, בבית שהיה ממוקם ב"פרדס פורטנוי" מעל בית אריזה לפרי הדר שבפרדס. תמיד הקיף אותי ואת משפחתי ריח פריחת ההדרים רות ההדר. ריח זה מלווה אותי מאז ימי ילדותי ועד היום.

בכל יום שישי בשבוע אימי הייתה מכינה גפילטע פיש [דגים ממולאים] על פי המסורת מבית הוריה ועוגת לייקך לשבת. בערב שבת התקיימה ארוחה חגיגית לכל בני המשפחה. אני ואחותי אהבנו לנגן יחד בפסנתר כנף שעמד בסלון ואבי ניגן בכינור. צלילי המוסיקה מלווים אותי עד היום. אבי היה הולך לבית הכנסת בערב ראש השנה ויום כיפור ואני ואחותי היינו נוהגות להתלוות אליו. בחגי ישראל אותם חגגנו בחיק המשפחה שרנו ביחד את שירי החג ואכלנו מאכלי חג מסורתיים לדוגמא: סופגניות עם ריבה בתוכם, לביבות שאימי הכינה ועליהם פיזרנו סוכר, אוזני המן  וכדומה. אני ממשיכה במסורת זו עד היום ונהנית לראות שילדי אף הם שומרים לקיים את מנהגי ישראל והמסורת נמשכת.

אני ומשפחתי דיברנו בשפה עברית. הורי, שנולדו בפולין, אמי בעיר לובלין ואבי בעיירה בשם חרוביישוב, דיברו ביניהם בשפה פולנית שזו שפת אימם וגם בשפת יידיש שזו השפה שדיברו במשפחות יהודיות בפולין, מקום בו נולדו ומשם עלו ארצה. בגיל 8 עברתי עם משפחתי לגור בעיר הגדולה תל אביב, ברחוב אבן גבירול 188. המעבר מהכפר לעיר לא היה קל אבל אחרי תקופה קצרה התאקלמנו. התחלתי ללמוד בבית הספר יהודה המכבי, בו נפתחה כתה מיוחדת לכל מי שהגיע לגור בתל אביב באיזור החדש שנבנה ליד נהר הירקון. כל אחד מהתלמידים חיפש לעצמו חבר חדש וכך גם אני הכרתי חברים רבים וביניהם את עופרה מן שנשארה חברתי מכתה ד ועד היום. לאחר סיום הלימודים בבית הספר העממי, למדתי בבית ספר תיכון עירוני ד שבתל אביב במגמה הסוציולוגית. בהמשך, התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמאית. לאחר סיום לימודי, שרתתי בפרקליטות הצבאית ביפו כקצינה בענף יעוץ וחקיקה ובבית הדין הצבאי.

אירוע מיוחד ויוצא דופן בחיי התרחש בזמן שהייתי בקורס קצינות עתודאיות בצה"ל בשנת 1962. באירוע זה, במהלך טיול בצפון הארץ, קבוצת חיילות ואני ביניהן,נפלנו בשבי ללבנון כתוצאה מטעות בניווט של הנהג שברכבו נסענו, וחציית גבול ישראל-לבנון. הוחזרנו לארץ בחלוף פרק זמן -בהתערבות האו"ם- במסגרת החלפת שבויים. לאחר השחרור מהצבא עבדתי כעורכת דין במשרדים פרטיים. בשנת 1975 התמניתי לרשמת בית הדין לעבודה ולאחר 5 שנים לשופטת תעבורה. בהמשך, מוניתי לשופטת שלום בבית משפט השלום בנתניה ועסקתי בתחומי המשפט הפלילי והאזרחי . נישאתי בשנת 1965 לשרגא.

נולדו לנו 3 ילדים- ענת,אבי וניר. שרגא נפטר בשנת 1999. לענת 3 ילדים עידו תמיר ונועה. לאבי 3 ילדים ליהוא ניצן וירום.לניר 3ילדים עומר מילה ובן. לאחותי עירית הנשואה למאיר- 2 ילדים עמית ויסמין ולהם נכדה בשם ליה. כיום אני סבתא ל-9 נכדים מקסימים וכן ירבו…  פרשתי לגימלאות בגיל 70. אני ממשיכה לכהן כשופטת עמיתה בבית משפט מספר פעמים בשבוע וגם משמשת כיו"ר ועדת שחרורים בבית הכלא מעשיהו. אני נהנית ממשפחתי, מעבודתי ומתרומתי לחברה ומקווה להמשיך בדרכי זו בבריאות טובה שנים רב.

תמונה משפחתית ותמונה של בן בן

הזוית האישית

נועה: לי היה מאוד כיף להיפגש איתך סבתא, כדי לשמוע את תולדות חייך ותולדות המשפחה. כל פעם חיכיתי למפגש הבא כדי לשאול שאלות ולשמוע את הסיפורים המרתקים שאת חלקם הגדול לא ידעתי אספנו ביחד תמונות משפחתיות התרגשנו נהנינו והיינו רוצות להמשיך כך עוד ועוד אני אוהבת אותך ומודה לך על ששיתפת אותי בכל החוויות שלך ונמשיך להיות קרובות אחת לשנייה כל השנים.