מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי סימה נולדה למשפחת בק בשנת 1921 בוילנה (ליטא). משפחת בק הייתה שייכת למעמד הבורגני והיו בעלי השכלה. סבתא סימה הייתה פעילה וחברה בתנועת השומר הצעיר בוילנה. היא ידעה עברית על בוריה ושאפה לעלות לארץ ישראל כחלוצה. ארבעה מבני משפחתה הגשימו את החלום הציוני ועלו לארץ, שתי דודות היו בין מקימי הקיבוצים מסילות ובית אלפא. דודה חנה (אחות של סבתא סימה) ממסילות עלתה לארץ בשנת 1936, את אישור הכניסה לארץ קיבלה לאחר שנרשמה כספורטאית למכבייה הראשונה שהתקיימה בארץ.

סבתא רבתא סימה נשארה בוילנה לעזור למשפחתה ומלחמת העולם השנייה תפסה אותה בוילנה בלי אפשרות לצאת. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לוילנה שבליטא והחלו לפרוע ולהרוג בשיתוף מלא של הליטאים באוכלוסיה היהודית ללא הבחנה. תוך זמן קצר ריכזו את היהודים בשני גטאות שנקראו הגטו הגדול והגטו הקטן. הם החלו גם לקחת קבוצות של יהודים אל מחוץ לגטו, כשהסיבה המוצהרת הייתה: לצורכי עבודה.

אבא של סבתא נרצח ברחוב בפרעות שערכו הליטאים בחסות הגרמנים. סבתא סימה עבדה בגטו במתפרה למדי גרמנים ואת האוכל שהיה צלחת מרק ופרוסת לחם אחת ליום, קיבלה מה"יודנראט" (מנהלי קהילה יהודים שמונו על ידי הגרמנים). בשנתיים הבאות נרצחו כל בני משפחתה של סבתא סימה ובהם אחותה הצעירה שולמית בת 11 (שולה בת דודה של סבא עמי קרויה על שמה). כולם כולל בני המשפחה מהמעגלים של המשפחה המורחבת – קבורים בקברי האחים ב"פונאר".

עם חיסול הגטאות בוילנה עברה סבתא רבתא סימה בשנה וחצי הבאות בשלושה מחנות ריכוז נוספים: שטרסנהוף, ריגה קייזרולד שבליטא, שטוטהוף בפולניה, ומצעד מוות רגלי בתנאים קשים של שלג וקור אל תוך גרמניה. לאחר חודש וחצי של מסע (רבים נורו בדרך) שוחררו הנותרים על ידי הצבא הרוסי שהיה בדרכו להשתתף בכיבוש ברלין ובכך לסיים את המלחמה … סבתא סימה שוחררה במקום שנקרא צ‘ינאו במרץ 1945 והחלה בדרכה חזרה לוילנה.

סבתא רבתא סימה חזרה לוילנה במטרה למצוא קרובים או מכרים שנשארו בחיים. היא פגשה שם את יוסף עמו תכננה להתחתן לפני המלחמה והם התחתנו עם רב שחיתן אותם ושני עדים. שאיפתם הייתה לעלות לארץ ישראל ולבנות בה את ביתם.

הגורל התאכזר ויוסף בעלה נהרג בחיסול חשבונות בין המחתרות לנאצים. סבתא רבתא סימה כבר הייתה בהריון וכשנודע לה שהרוסים מתכוונים לסגור את הגבול בין ליטא לפולניה מיהרה לחצות את הגבול (המהלך הזה כונה וידוע בשם "מסך הברזל").

סבא עמי

סבא עמי נולד בורשה בשנת 1946 ובעזרת הצלב האדום הבינלאומי וארגונים יהודיים ובעזרת שליחי ההגנה, סבתא רבתא סימה הצליחה לשרוד ולעלות לארץ בראשון לינואר 1948 יחד התינוק שלה, הוא סבא עמי.

קשיים רבים ליוו את סבתא רבתא סימה מאז לידתו של סבא עמי ובתקופה זו סבתא רבתא סימה עבדה בעיר לודז' בבית יתומים של רשת הקואורדינציה כמטפלת לגיל הרך וכמורה לעברית. את העברית – שפה אותה ידעה על בורייה כמו גם יידיש, ליטאית, פולנית, רוסית וגרמנית. סבתא רבתא סימה הצליחה להעביר לארץ לאחותה חנה, שהייתה בין מקימי קיבוץ מסילות הודעה, שהיא חיה ויש לה בן ושמו בישראל בן עמי. להודעה הייתה מצורפת תמונה של עמי הקטן.

מסמכי רוזה – הסיפור שלא סופר

סבתא רבתא סימה וסבא שלמה (בעצמו ניצול אושוויץ ) היו חלק מניצולי השואה שכונו "דור השתיקה ", ולא סיפרו כמעט דבר על עברם. בארץ הם פתחו דף חדש בחייהם.  הדברים שסופרו לי על ידי סבא עמי מקורם במחקר שסבא עמי וסבתא גילה אשתו ערכו במשך עשר השנים האחרונות והפרטים סופקו על ידי מוסדות כמו יד ושם, מוזיאון לוחמי הגיטאות, הצלב האדום הבינלאומי וארכיון של הנאצים בגמניה בעיר "בד ארולסן".

סבתא רבתא סימה השתמשה בשם "רוזה ברן" מהגטו בוילנה והמחנות עד לידתו של סבא עמי בורשה מפחד רדיפות על ידי הרוסים והגרמנים. דב ואלק שניהם חברי קיבוץ מסילות שהיו באירופה מטעם "ההגנה " הצליחו למצוא את סבתא רבתא סימה וסבא בן עמי בפולניה על פי המכתב הנ"ל וסיפקו להם תעודות עלייה לארץ ישראל ואמצעים לתקופה שעד העלייה .

בתאריך 1/1/1948 הגיעו סבתא רבתא סימה וסבא עמי לנמל חיפה ועשו דרכם לקיבוץ מסילות. סבתא סימה וסבא עמי התחילו חיים בקיבוץ בשנת 1950. סבתא רבתא סימה התחתנה עם סבא שלמה מנדלסון שגם אימץ את סבא עמי לבן. החיים בקיבוץ היו חממה לסבא עמי שהצטרף מיד לחברת הילדים, כל קבוצת גיל גרה בבית ילדים משלה וניהלה חיים עצמאים עם סדר יום קבוע ועבודה במשק החי, אחה"צ בין ארבע לשמונה בערב כל הילדים הלכו לחדרי ההורים וחזרו ל"השכבה".

בשנת 1952 נולדה לסבא עמי אחות בשם דליה והמשפחה עברה לגור ביפו. בשנת 1960 עברה המשפחה לבת ים, המרחק לתל אביב גדל ורעיון שהגה סבא עמי היה להקים סניף של תנועת השומר הצעיר בבת ים. תוך שנה אכן נוסד קן "השומר הצעיר" וסבא עמי היה מזכיר הקן ומדריך, ולאחר מכן יצא עם גרעין לקיבוץ ניר יצחק.

סבא עמי למד בבית ספר עממי, הצליח בלימודיו ובכיתה ה' הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בקן "צפון" בתל אביב.

בשנת 1960 עברה המשפחה לבת ים. המרחק לתל אביב גדל ורעיון שהגה סבא עמי היה להקים שומר צעיר בבת ים ותוך שנה אכן נוסד קן "השומר הצעיר" וסבא עמי היה מזכיר הקן ומדריך, ולאחר מכן יצא עם גרעין לקיבוץ ניר יצחק.

סבא עמי שירת בנח"ל והיה חובש בחצבה שבערבה עם סיום השירות חזר סבא לניר יצחק וחי שם עוד כ – 3 שנים. בשנת 1969 עזב סבא עמי את הקיבוץ, עבד בעבודות שונות ובספטמבר 1970 התחתן עם סבתא גילה.

תפקידו של סבא עמי במילואים היה חובש בכיר ובמלחמת יום הכיפורים נלחם בסיני באיזור תעלת סואץ שם גם נפצע אבל חזר ליחידתו כשלושה חודשים לאחר הפציעה – הספיק לשרת גם במלחמת לבנון הראשונה, ושוחרר ממילואים בגיל 55. כיום הוא וסבתא גילה חיים באושר עם 3 בנותיהם ו 5 נכדיהם. סבא עמי אוהב לכתוב וכתב את הספר "סיפורי הקסם של סבא" ומשתדל לכתוב לכל אירוע לבני המשפחה.

הזוית האישית

הדר ברוק מתעדת את סיפור המשפחה, סיפור גבורתה של סבתא רבתא וסבא עמי.

אני וסבא עמי ביום עיון בבית התפוצות בתכנית הקשר הרב דורי