מאגר סיפורי מורשת

ספיר מספרת על סבא מנשה

סבא שלי, מנשה פריוב, נולד בישראל בתאריך 22.1.1948 וגדל בתל אביב. כשנולד אחותו הגדולה, ציפורה, הייתה בת 5. כשסבא היה בן שנה ועשרה חודשים נולד אחיו אפרים, שלימים הפך להיות חברו הטוב ביותר. כשהיה בן 10 נולד לו אח קטן בשם אליהו. לאבא של סבא קראו משיח ולאמא של סבא קראו שולמית. אני זוכרת אותם, כשהיינו באים אליהם לביקורים  הם היו מתלהבים ונותנים לנו מתנות ופינוקים ותמיד רצו שלא נצא מביתם ונישאר כמה שיותר.

בביתו של סבא דיברו עברית ובוכרית. סבא זוכר את ביתו כבית כיפי, מהנה ושמח מאוד. הדירה בה גדל הייתה אמנם קטנה, אבל הייתה בה חצר גדולה, בה תמיד אירחו חברים ובני משפחה. הילדים היו משחקים והגדולים היו משוחחים והייתה תחושה של "יחד", חמימות ומשפחתיות.

בבית של סבא שלי לא היה מנהגים מיוחדים, אבל מאכלים מיוחדים היו, למשל: אושפולאו, בחש, מרקים טעימים וגם מממולאים כגון: מלפפון ממולא, כרוב ממולא, פלפל ממולא. בארוחות הערב היו אוכלים מאכלים חלביים וירקות טריים (כל ירק לעונה שלו, לא כמו היום שיש הכל בשפע). סבא מספר שבילדותו היו מתכנסים בני המשפחה בשבתות בחצר ביתם והיו שרים שירי שבת, אוכלים מאכלים מיוחדים ואחרי הארוחה אכלו קינוחים מיוחדים.

מבחינה כלכלית המצב בארץ בתקופת ילדותו של סבא לא היה פשוט. סבא גדל בשנות הצנע. בשנים אלו היה מחסור גדול במזון בכל הארץ. סבא סיפר שהאוכל האהוב עליו בשנים אלו היה לחם עם מרגרינה ועליו מפוזר סוכר ושוקולד שאמא שלו הייתה מכינה מקקאו. כשהיה קטן לא היה שפע של בגדים ונעליים. הבגדים עברו מאחד לשני והקפידו לשמור עליהם במצב תקין, כדי שלא יתבלו. מצד שני, כולם חיו באותה רמת חיים ולא היו פערים גדולים.

בילדותו, סבא אהב מאוד לשחק עם חברים ברחוב. בעיקר משחקי כדור עם חברי ילדות. סבא למד בבית הספר ויתקין שבתל אביב. הוא מאד אהב ללכת לבית הספר, למרות שהוא לא היה התלמיד הכי טוב. המצב הכלכלי הקשה אילץ את סבי לצאת מיד בסיום בית הספר היסודי לעבודה. הוא עבד במגוון עבודות בחופשים כמו: אריזה במפעל ממתקים ולבסוף התחיל לעבוד בליטוש יהלומים.

סבא וסבתא שלי, חנה, הכירו בתל אביב, בשכונת שפירא בה שניהם התגוררו. סבא ביקר את דודו שהיה שכן של סבתא. שם הוא ראה את סבתא והתאהב בה. הם התחילו לצאת בתאריך  24.12.1969 והאהבה ביניהם פרחה. לאחר עשרה חודשים התחתנו בתל אביב, באולמי דליה בתאריך 28.9.1970. החתונה היתה מאד שמחה והם קיבלו כסף ומתנות לבית. סבא סיפר שהיתה מוזיקה שמחה ואוכל טעים והאנשים שמחו בשמחתם ורקדו המון.

לסבי וסבתי נולדו שלושה ילדים. הבכורה היא שרונה (שהיא אמא שלי) שנולדה בתאריך20.11.1971. אחריה נולד משה בתאריך 6.9.1973 ואחרון חביב נולד רועי, בן הזקונים, בתאריך 1.1.1986.

לסבא היה מאד חשוב שילדיו ילמדו ויתקדמו ויהיו משכילים ולכן היה הולך לאספות הורים, עוזר בשיעורים ומלמד למבחנים. סבא שיחק עם ילדיו בלגו, פאזלים ולא כמו המשחקים של היום במחשב שכל אחד בעיסוקים שלו. בשנת 1996 שרונה נישאה לארז ונולדו להם שלושה ילדים. שנה לאחר מכן משה נישא גם הוא ונולדו לו שבעה ילדים. בשנת 2012 נישא רועי ונולדו לו שתי בנות. סבא מאד אהב את כל נכדיו ונתן לכל אחד מהם תשומת לב מיוחדת, התעניין בחייהם, הקשיב לכל מה שהיה בליבנו ונתן עצות. הוא וסבתא פינקו את כל הנכדים בימי הולדת, בארוחות שישי, בחגים ובכל זמן שרצינו.

סבא טייל במדינות באירופה ובארצות הברית. הוא מאד נהנה בטיולים אבל גם אהב לחזור כדי להיות עם משפחתו. סבא מאד אהב לקרוא את סיפורי התורה. ספר התנ"ך היה הספר החביב עליו, והוא אהב מאד ללכת לבית הכנסת.

 סבא מצטרף לתכנית הקשר הרב דורי

בתחילת השנה פניתי לסבי והצעתי לו להצטרף אליי לתכנית הקשר הרב דורי. רציתי מאד שסבי יבוא לפרויקט זה מכיוון שאהבתי אותו מאד וידעתי שהוא חולה ומשום כך נמצא הרבה בבית. קיוויתי שכך יצא יותר מהבית ויהיה לו מעניין. בתחילה סבא לא רצה מכיוון שחשב שיהיה לו קשה להגיע משום שהיה לו קשה ללכת. אבל בסוף הצלחתי לשכנע אותו והוא הצטרף לפרויקט. הוא אמר לי שהוא לא רצה לאכזב אותי ולכן הגיע.

סבא היה במספר מפגשים ובכל פעם סיפר לאימי לאחר המפגש שמאד נהנה מהפעילות איתי. לצערי הרב, לא זכינו להשלים את הפרויקט ביחד מכיוון שסבי נפטר בתאריך 29.3.17. העבודה הזאת מוקדשת לזיכרו.

סבא נפטר במהלך  מפגשי תכנית הקשר הרב דורי בתאריך 29.3.17

יהי זכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

ספיר: רציתי מאד שסבי יבוא לפרויקט זה מכיוון שאהבתי אותו מאד וידעתי שהוא חולה ומשום כך נמצא הרבה בבית. קיוויתי שכך יצא יותר מהבית ויהיה לו מעניין.