מאגר סיפורי מורשת

"קוראים לי ראובן כהן והיום אני בן 76. עליתי בגיל 8 לארץ ישראל, בשנת 1951. העלייה הייתה קשה מאוד. אחיותיי, שהיו מאוד קטנות, נשארו בעיראק ושם גם מתו בגיל 3 שנים, ממש צעירות, בגלל שהן לא היו מחוסנות וחיידקים שנכנסו לגופם גרמו להן למחלות מאוד קשות, שפעם לא היה להן תרופה. זה היה לי מאוד עצוב לאבד את האחיות שלי בגיל מאוד צעיר ולא לפגוש אותן עוד לעולם.

הקושי הנוסף היה שלא ידענו לדבר עברית בהתחלה, והיה מאוד קשה להסתגל לשפה החדשה. המזון היה מחולק בצמצום. כל משפחה קיבלה תלושים שאיתם רכשה אוכל. המשפחה הגדולה חיה בתוך בית מאוד מאוד קטן. כמובן שבחורף היו המון גשמים, מלא בוץ ולא היה נעים בכלל. אבל לבסוף הסתגלנו למצב החדש, למדנו את השפה והתקדמנו במהלך החיים. מאוחר יותר כל אחד בחר את הדרך שלו, למד, הצליח, הקים משפחה ולמד לחיות את החיים על הצד הטוב ביותר.."

כיום סבא לא עובד, הוא בפנסיה. יש לו ארבעה נכדים וארבעה ילדים והוא גר בקריית שמונה.

הזוית האישית

סבא: היה לי מאוד כיף איתך ונהניתי בפעילות של תכנית הקשר הרב דורי.

הנכדה נועה: זה מאוד משמח אותי להיפגש איתך עוד ימים בשבוע, ואני מאוד אוהבת את הרעיון של הקשר הרב דורי.