מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבא עמנואל זהבי

סבי ואני בחג סוכות
סבא ואני בסוכות
הסיפור של סבא עמנואל זהבי - זכרונות ילדות

שמי עמנואל, נולדתי בשנת 1931 בעיר צפת, ישראל. שמה של אמי הוא רבקה, שם אבי בנימין. שמות אחיי: שלמה, יעל, מרגלית, יצחק, רפאל, דניאל ומלכה.

בית ההורים

הוריי קראו לי בשם זה משום שזהו שם ברכה – "עמנו-אל". ההורים רצו שם עם משמעות ועם סיומת אל. השם של הבית שלנו היה 'שבבו', שבבו היה בעל הבית. השמות של הבתים היו על פי בעלי הדירה. גרנו בכמה דירות. הדירות היו בקומותיים, ליד הדלת החדר הראשון היה השירותים ואחר כך היה המטבח, הסלון, חדר האוכל וחדרי השינה. אימא הייתה עקרת בית, ואבי היה סוחר בגדים. בדרך כלל אכלנו מירקות הארץ, דגים טריים וגבינות תוצרת צפת, קנינו את המצרכים במכולת. היינו בשכונה יהודית בצפת אשר הייתה מחולקת לחצי תושבים ערבים וחצי תושבים יהודים, אנחנו היינו בחצי של היהודים. היו בתי כנסת בכל פינה, נהגנו ללכת כל שישי ושבת. הבגדים שלבשנו היו שונים מהבגדים של היום. בחורף לבשנו טרנינג ובקיץ מכנסיים קצרים וחולצת טריקו.

זכרונות ילדות

החברים שלי היו השכנים שגרו לידנו. שיחקנו תמיד בחוץ תופסת, מחבואים, מחניים וכדורגל שעשוי מסמרטוטים קשורים. בשעות הפנאי שיחקתי עם האחים שלי דמקה ומשחק קלפים 'סקמביל'. כמו כן עזרתי לאבא בחנות הבדים. לא היו הרבה שעות פנאי, לא היה חשמל והיינו הולכים לישון מוקדם. למדתי ב 3 בתי ספר: בגיל 5-6 ב"חדר", זה כמו ישיבה. אחר כך למדתי בבית ספר אליאנס בצפת. בגיל 16 עברנו לגור בתל אביב. עבדתי במפעל לברזל ולמדתי בבית ספר ערב. למדנו ארבע שפות: צרפתית, אנגלית, ערבית ועברית. לא היינו מדברים שיחות אישיות עם המורים, רק בענייני לימודים. עונש בבית הספר היה למשל לכתוב פזמונים מספר תהילים.

האקדח של אבא

לאבא שלי היה אקדח לשם הגנה עצמית כשהיה יוצא למכור בדים במקומות רחוקים, בגלל שהיה צריך ללון אצל ערבים בלילה רצה להיות מוגן. כשהבריטים השתלטו, הם התחילו לערוך חיפושים בבתים של היהודים לחפש כלי נשק. אבא שלי ביקש מאחי רפאל לזרוק את האקדח והוא זרק אותו לתוך בור המים. כשהייתי ילד יצאתי בכל פעם לבור הזה והייתי מנסה להוציא את האקדח, אבל לא הצלחתי. זה באמת מזל, כי זה היה מאוד מסוכן אם הייתי מוצא אותו.

אהבה ומשפחה

את סבתא הכרתי בצבא. היא הייתה המפקדת שלי כשהייתי במילואים, והתאהבתי בה ממבט ראשון. בעבר כדי להכיר בני זוג היינו נפגשים בבתים, הולכים להצגות, ואחרי מספר פגישות ההורים שלנו נפגשו כדי להכיר ולקבוע את מועד החתונה. במקרה של סבתא ושלי, אני כתבתי לה מכתבים והבאתי לה פרחים.

בזמנו בין הורים לילדים היחסים היו של ריחוק, משמעת והמון כבוד. היה אפשר לדבר עם ההורים על הלימודים והעבודה ועל עבודות הבית כמו נקיון,קניות וטיפול באחים. מבחינת מעורבות בחיי הילדים, האימא הייתה דואגת לאוכל ולכביסה של כל המשפחה. האבא היה דואג למשמעת רק כשהילדים לא התנהגו יפה. כמשפחה נהגנו להקשיב לסיפורים של אבא שלנו שהיה סוחר בדים, מכיוון שהיה יוצא למכור במקומות רחוקים, הוא היה חוזר עם הרבה סיפורים. בנוסף נהגנו לאכול ארוחת ערב שבת וללכת להתפלל בבית הכנסת.

הזוית האישית

סבא עמנואל השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדו אירם. התכנית התקיימה בחטיבת הביניים בן גוריון, פתח תקווה, התשע"ט.

מילון

אליאנס
כל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית: Alliance Israélite Universelle - "אליאנס") הוא ארגון יהודי בין לאומי הפועל לקידום חברה ערכית ושוויונית. מושב ההנהלה העולמית הוקם בפריז ונשאר שם עד היום. מטה הנציגות הישראלית של הארגון, עמותת "כל ישראל חברים", שוכן במקווה ישראל. מטרות הארגון היו הגנה על זכויות היהודים, הנהגת תרבות מערבית בכל מקום, לימוד מקצועות מודרניים ושיפור המעמד החברתי והפוליטי של היהודים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאבא שלי היה אקדח. כשהבריטים השתלטו הוא ביקש מאחי רפאל לזרוק את האקדח והוא זרק אותו לתוך בור המים“

הקשר הרב דורי