מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי משה מנדל נולד בשנת 1950 בקיבוץ אפק.

בילדותו הוא למד בבית ספר יסודי ובתיכון בקיבוץ.

וכך הוא מספר: "בשנת 1974 פגשתי את סבתא שהייתה מתנדבת מהולנד ובשנת 1977 החלטנו להתחתן ותוך ארבע שנים נולדו לנו שתי בנות, טלי המבוגרת יותר, ומיכל הקטנה יותר אמא של ליה.

סבתא שנולדה בהולנד לא הייתה רגילה לחיים בקיבוץ. כדי להקל על סבתא החלטנו לצאת מהקיבוץ למספר שנים. חיפשתי עבודה בתחום המיכון החקלאי במדינה אחרת, ולאחר תקופה קצרה מצאתי עבודה מעניינת בברזיל. ארזנו שבע מזוודות  ואת שתי הבנות וטסנו לברזיל, כשבדרך עשינו ביקור בהולנד אצל המשפחה של סבתא.

כשהגענו לברזיל אף אחד מאתנו לא דיבר בשפה הפורטוגזית, שהיא השפה הרשמית בברזיל. מיד לקחנו מורה שלימדה אותנו פורטוגזית בבית. הבנות הלכו לבית הספר, ולמדו שם בפורטוגזית. היה להן קשה בהתחלה, אבל תוך זמן קצר הן למדו את השפה והתקבלו יפה על ידי שאר התלמידים. אני יצאתי לעבודה בחוה גדולה לגידול כותנה. האחריות שלי הייתה על כל הצד הטכני של החווה, כולל הרכבת כלים חקלאים, שלא היו קיימים בברזיל כמו כן כל תחום ההשקיה.

באותה תקופה בברזיל רמת המיכון החקלאי הייתה נמוכה מאוד. לדוגמה: קטיף הכותנה נעשה בידיים.  לשם כך בעונת הקטיף היה צורך במאתיים עובדים. שנה אחרי שהתחלתי לעבוד שם, קנינו שתי קטפות שעשו עבודה של מאתיים עובדים. 

כל שנה הגדלנו את שטח החווה. העובדים המקומיים היו מאד מסורים והיה מאד קל לעבוד איתם. 

החווה הייתה במרחק שעתיים וחצי נסיעה מהבית שלנו, לכן שלושה לילות בשבוע הייתי ישן בחווה. היינו בברזיל ארבע שנים, מאד נהנינו וטיילנו הרבה בברזיל, שהיא מדינה ענקית ויש המון מה לראות בה. פגשנו אנשים מאד מעניינים כולל קהילה יהודית קטנה, המורכבת גם מקהילת צאצאי האנוסים מספרד. אחרי ארבע שנים חזרנו לקיבוץ עם המון חוויות מרגשות, מרתקות ומעניינות".

הזווית האישית

ליה: מאד נהניתי לעבוד עם סבא שלי ולשמוע סיפורים מעניינים מעברו על משפחתי. למדתי דברים שלא ידעתי קודם, למשל שסבא שלי ניהל חווה חקלאית בברזיל, מבלי אפילו לדעת את השפה המקומית. מאחלת לושימשיך להיות סבא נחמד, שמח וטוב לב ושאגלה דברים נוספים עליו.