מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של סבא דוד פורר

ילדות

נולדתי בתל אביב כבן לשושנה ויעקב, ונין לאחת המשפחות שייסדו את העיר. גדלתי בתל אביב למדתי בבית ספר הכרמל ואחר כך בגימנסיה הרצליה בתיכון. כבר בגן ילדים התחברתי עם ילד שגר בשכנות, וביחד המשכנו לבית ספר יסודי ותיכון ואנחנו חברים עד היום. כילד בשכונה לאחר שסיימנו לשות שיעורי בית ירדנו לשדרה לשחק בגולות וגוגואים. היינו מדי פעם הולכים להצגה יומית בקולנוע ובחורף לבשנו מגפיים גבוהות ויצאנו לצוד ראשנים בביצה הגדולה שהיית נקוות כל חורף במגרש שעליו בנויה היום עיריית תל אביב.

בסמוך לביתי היה גן החיות של תל אביב וכילד נהגנו ללכת לשם לעיתים קרובות להאכיל את החיות ולראות את התפתחותן, בלילות כשהלכנו לישון, לעיתים שמענו את שאגת האריה ובבוקר היינו מתעוררים לקולות הנהירה של החיות המתעוררות. באחד הימים ברח קוף מגן החיות וכל ילדי הכיתה השתתפו בחיפושים אחריו עד שלבסוף הוא נמצא במרפסת דירתו של אחד הילדים, שם הוא מצא מסתור. אחד המשחקים שהיה מאוד נפוץ באותה עת היה לעשות מעשה קונדס ברחוב. היינו מותחים חוט דק לרוחב המדרכה ואליו חיברנו  שקית מלאה במים וכשעוברי האורח שהלכו על המדרכה נתקלו בחוט השקית היית נפתחת אליהם ומרטיבה אותם.

כשהייתי בן 4 התרחשה מלחמת סיני, אני זוכר את האזעקות בתל אביב ואיך מיד עם השמעה האזעקה כולנו רצנו למרתפים למצוא מחסה. בתקופת ילדותי לא היה נהוג לטוס לחו"ל לעיתים קרובות וילדים כמעט ולא טסו. אני טסתי לראשונה לחו"ל בהיותי בין 17 במהלך חופשת הקיץ, ביקרתי קרובי משפחה באוסטריה ולאחר מכן שהייתי במשך 3 שבועות בבית ספר קיץ ללימודי אנגלית בלונדון.

הטלוויזיה הישראלית התחילה לשדר לראשונה שהייתי בן 15 בשלב זה, עדיין לא הייתה לנו טלוויזיה בבית, ואני זוכר איך כל המשפחה הלכה לבית של חברים לצפות שם בשידור הטלוויזיה הראשון שסיקר את מצעד יום העצמאות של צה"ל. בילדותי היו מעט מאוד מכוניות בישראל ואנשים נהגו להגיע ממקום למקום ברגל או בנסיעה באוטובוס, גם טלפונים היו מצרך נדיר ואנשים המתינו שנים להתקנת קו טלפון בביתם. לא היו מחשבים, ונזקקנו לבצע את כל החישובים בעל פה או על נייר וללמוד את לוח הכפל בעל פה. מאחר ולא היה מחשב, ומשכך לא היה תוכן במחשב (אינטרנט, גוגל, youtube ואחרים), חיפשנו את המידע בספרים באנציקלופדיות, בספריות ובסרטים. זה מאוד שונה ממה שנוהג היום שניתן למצוא לכל שאלה תשובה על ידי הקלקה קלה ופשוטה במחשב.

לתושבים בארץ שחלקם הגדול היו פליטי השואה לא היה אמצעים ולכן מספר משפחות גרו בדירה אחת שכל משפחה חילקה חדר, גם המצב הכלכלי של המדינה היה מאוד קשה ולמדינה לא היה אפשרות לספק לאזרחיה מצרכי מזון ככל הנדרש. על מנת להתגבר על הבעיה התושבים קיבלו תלושי מזון איתם יכלו לרכוש מנה בשרית אחת בשבוע ושתי ביצים לאדם בשבוע.

חיי

לאחר שסיימתי את לימודי בתיכון, בגימנסיה הרצליה תל אביב, במגמה ביולוגית התקבלתי לעתודה אקדמאית במשפטים באוניברסיטת תל אביב. תוך כדי הלימודים, בחופשות הקיץ יצאנו לקורסים צבאיים על מנת להכשירנו להיות קצינים בצה"ל. לפני תחילת שנת הלימודים הרביעית והאחרונה באוניברסיטה פרצה מלחמת יום כיפור ואני גויסתי לגדוד צניחה וסיור ונשלחנו למדבר סיני לסייע לצבא לבלום את הכוחות המצרים שפלשו לסיני ואיימו להגיע לכבוש את ישראל. נלחמתי ליד תעלת סואץ ובסיומה של המלחמה היחידה שלנו עצרה על הר (ג'אבל) עתקה, ליד העיר סואץ שבמצרים במרחק של 101 ק"מ מקהיר. לאחר זמן, משישראל מצרים הגיעו הסכם הפרדת כוחות שוחררתי וחזרתי לשנת הלימודים האחרונה באוניברסיטה. בתום הלימודים התחתנתי עם מיכל שראל, שהייתה חברתי עוד מתקופת התיכון.

לאחר החתונה התגייסתי לשירות סדיר בצבא. כמשפטן מוניתי להיות ממונה על התביעה הצבאית ברצועת עזה וסיני. תבעתי במשך 3 שנים משפטים נגד מחבלים שניסו השכם וערב לפגוע בתושבי מדינת ישראל.

הרבה מהמשפטים בהם השתתפתי סוקרו בעיתונות היומית בארץ. (ראה דוגמא בתמונה).

במהלך השירות הצבאי שלי, נולדו לנו 2 ילדים, טל ונילי ומספר שנים לאחר מכן הצטרף גם רן. לאחר שחרורי סיימתי את ההתמחות במשפטים והתקבלתי ללשכת עורכי הדין. החלטתי שאני מעוניין לפתח קריירה בעולם העסקים ומשקבלתי מאביה של מיכל הצעה להצטרף לחברתו – ניאופרם כמנהל מחלקה בחרתי באפשרות זו.

אני עובד בניאופרם מזה 38 שנה, החברה גדלה מאוד משמונה עובדים שהתחלתי ל- 900 עובדים המפוזרים בכל קצוות הארץ והעולם. התפתחנו מיבואן קטן של תרופות וכימיכלים לקונצרן המפתח תרופות ומיצרם, יצרן של מוצרי צריכה שונים הפעיל בעיקר בעולם הבריאות הישראלי.

מיכל, שהינה אומנית בנפשה עסקה במשך שנות נישואינו הראשונות בגידול הילדים וחינוכם תוך שהיא מסיימת לימודים באוניברסיטת תל אביב. במקביל, התמחתה מיכל בציור ולאחר מכן בפיסול. מיכל מאוד יצירתית והחליטה לתת ביטוי ליכולת זו שלה באמצעות פיסול עבודות בסגנונות שונים מחומרים שונים. מיכל הקימה סטודיו לפיסול שם היא יוצרת, ועבודותיה מוצגות ונמכרות בישראל וברחבי תבל. עבודתה והצלחתה של מיכל מהווה לי מקור גאווה גדולה ובשל כך בהרבה מקומות פונים אליי בתור – בעלה של מיכל.

סבא שלי דוד

הזוית האישית

סבא דוד פורר: המשפחה גדלה מאוד 3 ילדינו התחתנו הקימו בתים וילדו (נכון להיום) 11 נכדים, שגורמים לנו נחת רבה ואיתם אנו מבלים לעיתים תכופות ביותר.