מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכס, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

אני בן קיבוץ. נולדתי בקיבוץ גבת וגדלתי בקיבוץ יפעת. הוריי הגיעו לארץ מגרמניה לפני הולדתי, אני הילד הצעיר במשפחה בת שני ילדים. כמו כל בן קיבוץ גדלתי במסגרת החינוך המשותף, כלומר גדלנו בבית הילדים והיינו נפגשים עם הורינו רק משעות אחר הצהריים עד שעת השינה. הבניין בו גדלנו נקרא "הטיפול", ומי שטיפל בנו היו המטפלות והגננת. מסגרת גן הילדים הייתה גם היא בטיפול. כאשר הגעתי לכיתה ב' עברנו מקיבוץ גבת לקיבוץ יפעת השכן, שהוקם בעקבות הפילוג שהתרחש בתנועה הקיבוצית. ביפעת השלמתי את שנות לימודיי בבית הספר היסודי והחל מכיתה ז' התחלתי ללמוד בבית הספר האזורי, שהוקם באותה שנה ביפעת, ובו למדו כל הילדים משישה קיבוצים באזורינו שהשתייכו לתנועת האיחוד (או בשמו המלא "איחוד הקבוצות והקיבוצים").

אמי ואבי, סוניה ויצחק צימרמן, הגיעו לקיבוץ גבת לפני מלחמת העולם השנייה. אבי היה אחד הרפתנים של הקיבוץ. אני כילד ביליתי אתו די הרבה עם הפרות. כשעברנו ליפעת, ואחרי עשרים שנות עבודה ברפת, אבא החליט להחליף את מקום עבודתו ועבר ללול. מאז הפכתי להיות "מלווה" נאמן של התרנגולות והתרנגולים. נציין כאן, שברבות הימים זכיתי גם אני להיות לולן, אם כי לשנים אחדות בלבד.

כנהוג בבתי הספר הקיבוציים, סיימתי 12 שנות לימוד בלי תעודת בגרות. ילדים שרצו לקבל תעודת בגרות השתתפו בקורס מרוכז של בערך חמישה חודשים בו למדו והשלימו שישה מקצועות חובה אשר נדרשו לתעודת בגרות אקסטרנית. עוד שני מקצועות בחירה היה עליהם להשלים בכוחות עצמם. גם אני עברתי מסלול זה. עם סיום לימודיי בבית הספר התיכון הגעתי לרגע בו מרבית הצעירים מתגייסים לצבא. בגלל שבילדותי חליתי במחלה כרונית שמלווה אותי כל חיי, סכרת נעורים, לא יכולתי להתגייס לצבא. בשנה שלאחר תום בית הספר תרמתי "שנת שירות שלישית" כמדריך בתנועת הצופים בשבט עפולה. כילד הייתי חבר בתנועת הנוער העובד והלומד, ביחד עם כל בני הקיבוץ, אך השירות במסגרת תנועת הצופים בשנת השירות השלישית היה מסלול מקובל. בעקבות הצלחתי במהלך שנות הלימודים בביה"ס החליטו בקיבוץ להכשיר אותי להוראת הכימיה בבית הספר התיכון האזורי. למדתי ארבע שנים כימיה בטכניון ובמקביל השלמתי תעודת הוראה במחלקה להכשרת מורים בטכניון. בפקולטה לכימיה הכרתי את מיכל, ולאחר שנת הלימודים השלישית התחתנו והקמנו את ביתנו בקיבוץ יפעת. אחרי השלמת הלימודים בטכניון חזרתי לביה"ס האזורי, אך הפעם כמורה לכימיה. במשרה זו הייתי שותף לעבודה למרבית המורים שלי בבית הספר התיכון.

מאחר ומיכל לא התרגלה לחיי הקיבוץ החלטנו ביחד לעזוב את החיים במסגרת השיתופית ועברנו, בשלב ראשון, לביה"ס החקלאי בנהלל, שם קבלנו מגורים ואני לימדתי כימיה, פיסיקה ומתמטיקה. בנהלל נולד בננו הבכור, ערן, אבא של נכדתי החמודה רוני. במשך שנים אלה השלמתי לימודי תואר שני בטכניון בפקולטה למדעי המחשב. משהתקבלתי לעבודה באגף המחשבים של חברת החשמל, עברנו להתגורר בחיפה. בינתיים נולדה לנו אפרת ובשנת 1979 יצאנו עם שני ילדינו הקטנים, לשנת שבתון בלימה, פרו, שבדרום אמריקה. שנת השבתון הייתה של מיכל, ממקום עבודתה ברפא"ל, ואני הצטרפתי אליה במסגרת שנת חופשה ללא תשלום שקיבלתי בחברת החשמל. בפרו הלכו שני ילדינו לגן הילדים היהודי של לימה, שם דברו כולם ספרדית. הילדים החלו לקלוט מלים ראשונות בשפה זרה זו. במהלך השבתון בפרו הזמינו את מיכל לעבוד בקליפורניה, ארה"ב, בחברת בת של זירוקס, ואנחנו עברנו עם שני ילדינו לארה"ב. בחברה זו עבדנו שנינו כתכנתים בפרויקט שעסק בניתוח צילומי רנטגן באמצעות מערכת ממוחשבת. שני ילדינו הלכו לגני ילדים אמריקאים וקלטו מלים ראשונות באנגלית. בשנים הבאות, לאחר שובנו ארצה, נולדו לנו עוד שני ילדים, ענת ומו (הוא תומר), ואני עברתי לעבוד ברפא"ל, באגף המחשבים. הספקנו לעשות עוד שנת שבתון שלמה בבוסטון, מסצ'וסטס ועוד שבתון מקוצר בקליפורניה, כל פעם עם מרבית ילדינו. בשבתון האחרון נשארו הגדולים בארץ. גרנו כעשור בקריית חיים, ושם למדו שני ילדינו הגדולים, ועתה אנו מתקרבים לשלושים שנות מגורים בקריית ים, בה למדו שני ילדינו הקטנים.

בחלוף השנים גדלו ארבעת ילדינו והשלימו שירותם הצבאי ולימודים במוסדות להשכלה גבוהה. בשלב הבא הגיעו חתונות הילדים והולדת נכדינו. אנחנו היום משפחה מפוארת של עשרה מבוגרים ועוד שמונה נכדים אהובים, ובשנים האחרונות אנחנו נוהגים לערוך חופשת קיץ משותפת לכל ה-18 ביחד. המסורת החלה כשהיו במשפחה פחות חברים והספקנו בין היתר לנפוש בטבריה, אילת,  שדה אליעזר, טורקיה (שתי פעמים), גרמניה (שתי פעמים), הולנד, איטליה ועוד. למזלנו הטוב כל ילדינו ובני זוגם, ביחד עם נכדינו, מתגוררים בארץ ודבר זה תורם רבות לקשר המצוין שיש לנו עם כולם.

משפרשתי לגמלאות אחרי שנות עבודתי כמורה ביפעת ובנהלל, כאיש תוכנה בחברת החשמל, ועוד 32 שנות עבודה ברפא"ל, החלטתי לחדש נעוריי כקדם ולחזור ללימודים סדירים. אני זוכר את 12 שנות הלימודים הראשונות והשנים שבליתי בטכניון ובאוניברסיטאות בארה"ב באהבה ובגעגועים, לכן נרשמתי כסטודנט מן המניין ללימודי תואר ראשון בהיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה והשלמתי אותו בהצלחה מלאה. בינתיים לא המשכתי ללמוד לתארים מתקדמים יותר, אך זו עדיין אפשרות סבירה.

כבר הרבה מאד שנים אנחנו מרבים לטייל ברחבי העולם. בעשרות השנים האחרונות ביקרנו ביותר משבעים מדינות ועדיין הרשימה ארוכה מאד. הטיולים היותר מעניינים היו למצרים בשנת 1984 ולפפואה ניו-גינאה בשנת 2009. אלו הן ארצות שאנחנו ממליצים מאד לבקר בהן. גם סין ויפן וירדן ופרו ו… הן ארצות ששווה מאד לבקר בהן. נזכור שלפחות בחלק מהמדינות התנאים לתייר אינם מן המעולים – ישנים לעתים על מזרנים על הרצפה, אם יש בכלל גג מעל הראש, וגם תנאי התחבורה אינם תמיד מן המעולים. גם תוצרי המטבח של חלק מהמדינות הללו אינם קלים לעיכול. יש אמנם כמעט בכל מקום בעולם מק'דונלד ומוסדות דומים, אך אנו משתדלים להימנע מלבקר בהם, כדי להכיר טוב יותר את הארץ בה אנו מטיילים. מכל מקום, המפגשים עם תרבויות חדשות ועם אתרי נוף עוצרי נשימה, שווים לדעתנו כל מאמץ.

אין בסיפור חיי משהו ייחודי והוא בוודאי דומה לסיפורים של אנשים רבים. נקודה ייחודית אחת שראויה לציון עשויה להצביע על האופי הליברלי של הבית שבנינו. ארבעת ילדינו הם צאצאים למשפחות מרכז אירופאיות, או ליתר דיוק, משפחות יוצאות גרמניה. כל הארבעה הביאו אלינו בני זוג שהם תימנים במוצאם, או לפחות "חצי תימנים". מיזוג הגלויות היא התשתית של משפחתנו הצומחת ועל כך גאוותנו.

הזוית האישית

אלכס צימרמן השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתו רוני צימרמן. התכנית נערכה בבית הספר רמת החייל בתל אביב-יפו, התשע"ט.