מאגר סיפורי מורשת

שמי, אהרון פוקס, נולדתי בהרצליה בשנת 1936. הורי זהבה וזלמן ז"ל עלו ארצה בשנת 1934. המשפחה שלהם נכחדה כולה בשואה. משפחת אבי חיה בקרפטים, הם היו 7 אחים אחיות. מתוכם שרדו סבי שהקדים לרדת לארה"ב ואח"כ צירף אליו את האחות והאח של אבא. אבי זלמן ואחיו אליהו עלו לישראל מתוך אמונה בציונות לפני פרוץ המלחמה. המשפחה של אימא נכחדה כולה.

 אני בן הארבע והוריי

למדתי בבי"ס יסודי דתי "בר אילן". שאיפותיי היו תמיד ספורטיביות וזה לא תאם את ציפיות בית הספר ממני, כי לא היה נהוג לשים דגש על ספורט. ברגע שהסתיימו הלימודים וחשתי יותר עצמאות התחלתי לעסוק באהבת חיי, ספורט.

אני בבר מצווה

אותם ימים הפעילות הספורטיבית השנייה במעלתה הייתה איגרוף. בגיל 16-15 התחלתי לעסוק באיגרוף. לצורך האימון היינו רצים (חבריי ואני) ממרכז הרצליה עד למשטרת כפר סבא ובחזרה נעולים נעלי עבודה מסומרות. לימים התחרינו בזירות קרב.

אני במרוץ הרצליה עם נכדי יאיר סרנגה לבית פוקס

בשנת 1953 הייתי אלוף הנוער באיגרוף בקטגורית משקל קל חצי בינוני(62 קילו). החזקתי בתואר זה שנה, עד שאמא ז"ל לחצה עליי לחדול מעיסוק זה ועל כך אני מעריך אותה כאילו ילדה אותי שנית (כי חבריי נפצעו קשות עד מקרי מוות כתוצאה מפעילות זו).

סיימתי תיכון מקצועי והגיע שעתי להתגייס לצה"ל. היות והייתי מקצועי שילבו אותי לחיל החימוש כטכנאי צריח והייתי טכנאי צריח של גדוד 82 בחיל השריון. באוקטובר 1956 היה מבצע צבאי, "מבצע קדש", גבעתי וגולני כשלו בפריצת המתחם של רפיח וגדוד 82 הוכנס לפעולה. הטנקים פרצו את המתחם ותפקידי היה לתחזק את מכלול הטנק והתותח. עקב מבצע זה נדרשתי לשרת חצי שנה נוספת בצו 8. לאחר שהשתחררתי עבדתי בתע"ש כאזרח עובד צה"ל.

נירה ואני בחתונתנו 28/8/1961

בשנת 1961 הכרתי את נירה לבית פינצ'בסקי בטיול לאילת ואחרי ארבעה חודשים התחתנו. כיום אנחנו נשואים 58 שנים ותודה לאל התברכנו בשני ילדים מקסימים: עדי אימא של יאיר ועידו ואחיה מעיין, אביהם של איתמר שירה ורון. ועל כולם גאוותנו.

נירה ואני עם הילדים

בסיום עבודתי בתע"ש פתחתי מסגריה משלי וביצעתי עבודות גדולות באזור כפר סבא ופתח תקווה. אחר כך פרשתי לגמלאות וחזרתי לפעילות ספורטיבית שהייתה ריצות למרחקים ארוכים. זכיתי בשלל מדליות וגביעים.

נירה ואני יחד עם נכדי יאיר ואוסף המדליות והגביעים שלי

כיום אני מצייר תמונות בחוטי מתכת. שגרת חיי סובבת סביב הציורים, הרצאות, פעילות גופנית, משפחתי ואישתי הנפלאה, שלמענה אני רץ כל בוקר להביא עיתונים בזמן שהיא מכינה את ארוחת הבוקר.

יצירות עבודתי בחוטי מתכת

מזכרות מבית הורי

מזכרת ראשונה היא שעון הזהב שנקנה ע"י סבא יצחק משה פוקס ונמסר לסבא זלמן שהוא אביו של אהרון וממנו ימסר לבנינו מעיין וכך חרוט על מכסה השעון.

המזכרת השנייה היא הכרית שנרקמה בידיה המבורכות של סבתא רבתא שלי אסתר לבתה זהבה, אימא שלי, בהגיעה למצוות בשנת 1920.  על הכרית רקומות האותיות GN, שהן שמה מבית גולדה נוימן ותימסר לבתנו עדי, אמא של יאיר.

שעון הזהב שקיבלתי מאבי היקר שקיבל מסבי היקר שקיבל מסבא רבא יצחק משה פוקס והכרית שרקמה סבתי אסתר לבתה זהבה, שהיא אמי ליום הולדתה ה 12.

קורות משפחתה של סבתא נירה

משפחתה של אמי עלתה מרוסיה בצורה נועזת מאוד. היה זה ערב ליל שישי ששולחן השבת ערוך, הנרות דלוקים וסירי האוכל מונחים על אש קטנה. לקח הזיידה דוד שהוא סבה של אמי את מקל ההליכה שלו, כשבתוכו מטבעות זהב, ואת המשפחה, שכל אחד רק עם הבגד שעליו ועוד שקית קטנה וצעדו כולם לכיוון הגבול. בעזרת מטבעות הזהב הצליח לשחד את השוטרים והם עלו על אנייה ששטה לישראל פלסטינה דאז, דרך רומניה. כך הצליחו לברוח מהפרעות של סטאלין והגיעו לישראל בשנת 1921 לירושלים. אמי סימה נולדה על האנייה.

 נירה ומשפחתה

החגים במשפחה

החגים נחגגו במלוא המסורת האורתודוקסית כשכולם התכנסו סביב השולחן לאכילת המטעמים שהכינו הסבתות בהתאם לאוכל החג. מאכלים הידועים במסורת היהודית כגון: גפילטע פיש, רגל כרושה, חזרת, מרק עוף עם אטריות, שלישקס, לפתן פירות יבשים, סופגניות ולביבות תפוחי אדמה, בלינצס ושפע גבינות.

קישור לסרטון:

הזוית האישית

סבא אהרון: החוויה לראות את יאיר עם חברים, סבים וסבתות והמורה מאוד רגשה אותי. יאיר מיסודו ילד מהיר, חביב וחברותי והיה לי את העונג להיות בחברתו. אני מאושר שמערכת החינוך הכניסה את התכנית הזו לבית הספר כי זה חשוב שלעם יהיה עבר. לעם שיש לו עבר יש גם עתיד.

סבתא נירה: התכנית הזאת מחממת את הלב, כל פעם להיפגש ולשמוע את סיפוריהם של המשתתפים. העבודה עם יאיר הייתה תרומה לנפש, שמחתי לספר ליאיר את קורות חיי ומשפחתי.

הנכד יאיר: נהניתי להיות במחיצת סבא וסבתא ולתעד את סיפור חייהם. אהבתי ששיש לנו זמן להיות ביחד אחד עם השני.