מאגר סיפורי מורשת

ההורים בתקופת המלחמה

אבא זלמן יליד 1900 נולד בעיר לוד'ז למשפחה דתיה מאוד ומרובת ילדים. בזמן המלחמה זלמן היה נשוי + 2 ילדים ובתחילת המלחמה היו בגטו לוד'ז, שם הופרדו, הוא הלך למחנות עבודה ומאז לא ראה את משפחתו. אמא פולה ילידת 1913 נולדה בעיר בז'ז'ין למשפחה דתיה מאוד ומרובת ילדים. בזמן המלחמה היתה נשואה + 1 ילד, כנראה הופרדה מבעלה ומהילד והמשיכה למחנות עבודה. שניהם שרדו את המלחמה למרות התנאים הקשים הרעב והמחלות והצליחו להישאר בחיים.

ההורים לאחר המלחמה

לאחר המלחמה ההורים זלמן ופולה הכירו במקרה, בזמן שחיפשו את קרובי משפחותיהם בכיכרות העיר והסביבה שהם חיו בה. לאחר מספר חודשי חיפוש הבינו שאינם, ואז החליטו להתחתן ועברו לעיר ז'רג'וניוב והביאו ילד שלאחר מספר חודשים נפטר. לאחר כשנה נולדתי בשנת 1947. חיינו שם מספר שנים ועברנו לעיר אחרת ששמה שפידניצה. שם נולדה אחותי  חנה בשנת 1951. היינו שם עד שנת 1957 ואז עלינו לישראל.

העליה לארץ

העלייה לארץ הייתה טראומתית עבור כולנו כי הגענו למעברה שהייתה בתנאים קשים עבורנו. אנחנו הגענו מעיר גדולה ומסודרת עם מזג האוויר שונה מזה שפגשנו כאן. לאחר מספר חודשים עברנו בעזרת הסוכנות לישוב גן הדרום. הגענו לגן הדרום בזמן החופש הגדול. שם בתור ילדים היה לנו כיף גדול.  בגמר החופש הגדול נקלטנו בבית הספר האזורי גדרות שם למדתי. בשנה הראשונה שגרנו בישוב לא היה חשמל וזה היקשה על כולנו. היינו משתמשים בקרח כדי לשמור על האוכל והשתייה. ההורים עבדו בחקלאות רפת ובגידולי שדה, זה היה לא פשוט בכלל.

החיים במושב

עם הזמן למדנו את השפה והיה לנו יותר קל. זכור לי שהיינו רוכבים על האופניים לדוג בנחל לכיש באשדוד. זה היה מהנה מאוד. עזרנו מאוד להורים בעבודות המשק {רפת וגידולי שדה}. ההורים יצרו חברויות עם העולים הפולנים שבשכונה והיתה חוויה קיבוצית: היו מתארחים אחד אצל השני והיו מבלים ביחד הרבה. במהלך הימים היינו מכינים שימורים {מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש וריבות שונות} היה לנו מזווה גדול. היה נהוג להחליף את המוצרים בין המשפחות. במהלך השנה היו כל מיני תקופות של פירות או ירקות שונים ומהם היינו מכינים את השימורים זה היה מעסיק אותנו מאוד.

בגיל מתקדם של ההורים

בגיל מתקדם של ההורים היה להם רק לול והייתי עוזר להם בכל העבודות הנדרשות לגידול העופות עד שהתגייסתי. גם אחרי הגיוס נהגתי  לעזור להם במידת היכולת. מזה הייתה פרנסתם. כל זה התנהל כך עד מלחמת יום הכיפורים. אז כבר עבדתי בחברת חשמל והמשכתי לתמוך ולעזור להורים עד שנת 1977 בשנה זו התחתנתי עם שרה וכעבור שנתיים בשנת 1979 המשק עבר על שמנו. שם נולדו שלושת ילדי. אני ואשתי ממשיכים לגדל עופות עד היום.

הזוית האישית

סהר – סבא שלי לפני שהוא בא לתוכנית הוא לא היה מסביר ומספר על עצמו ושהוא הגיע לתוכנית אז הוא התחיל לספר על עצמו ואני מאוד נהנית מהסיפורים שלו.

סבא יוסי – חשוב לי מאד שסהר ובני גילה יכירו את הסיפורים ויבינו שהמדינה שבה הם חיים לא באה לנו בקלות ודור ההורים שלנו עבד קשה מאד כדי להקים אותה. חשוב שהם יעבירו את המסר הזה גם לדורות הבאים.