מאגר סיפורי מורשת

יצחק רוזנצויג נולד בישראל בבית חולים בילינסון, פתח תקווה. הוא קרוי על שם סבו מצד אביו, אך כולם קראו לו איציק ועד היום זה הכינוי שלו. בילדותו עבר הרבה פעמים דירות, אך הבית הראשון היה עם חדר אחד, מטבח בחוץ ושירותים בחוץ.

בגיל שש עבר לשיכון לדירה של שני חדרים עם חצר, היה בית כנסת קרוב כדי שיוכלו להתפלל במרחק הליכה של חמש דקות. לא היה הרבה לאכול אבל הם בכל זאת הסתדרו עם מה שיש בחצר: גן ירק ,לול עם אווזים ותרנגולות לשחיטה וגם ביצים לחביתות. אביו היה טייח ואחר כך נהיה מנהל עבודה. אמו מכרה כלי בית בחנויות שונות. יחסיו עם הוריו היו קרובים אך לא כמו שיש היום "חברות" בין ההורים לילדיהם, אלא שיחות חולין וכו׳. הוא כיבד את הוריו ותמיד דיבר אליהם יפה. יש לו אח בכור בשם דוד ואחות קטנה בשם דליה. החברים שלו היו בעיקר השכנים וילדים מבית הספר. הם נהגו לשחק המון משחקים כמו: תופסת, מחבואים ,סטנגה וקלאס. הוא אהב בשעות הפנאי לשחק משחקי אסטרטגיה, לשחק עם חבריו או לקרוא ספר. המשמעת בתקופתו הייתה בסדר, תלוי באיזה תלמיד מדובר. תלמידים שהתנהגו פחות יפה – הושיבו אותם בצד או נתנו להם לכתוב 100 פעמים דברים בסגנון: ״לא מדברים בשיעור״, אך תלמידים שהיו ממש מופרעים המנהלת נתנה להם ״פליקות״ עם סרגל. היו תלמידות שהיו בכיתתו אף על פי שהיו גדולות בשנתיים משאר התלמידים, מפני שהיו עולות חדשות.

את אשתו הכיר כשהיו עוד צעירים בני 19, שניהם הלכו לבית קולנוע שם הוקרן סרט, ואישה בשם נילי (סבתא שלי) לא הבינה את סוף הסרט. אז הם הלכו יחדיו במקרה באותה דרך, וסבא הסביר לה את הסוף. מהערב הזה הם התחילו ליצור קשר והתחתנו ובנוסף הולידו שתי בנות: איריס ועידית.

הזוית האישית

הנכדה נטע: למדנו הרבה אחד על השנייה והכרנו את הסיפורים שלנו הרבה יותר לעומק.