מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של יוחנן דסברג

סבא בתוכנית הקשר הרב דורי
ריקוד הורה בהקמת הישוב
הגשמה בארץ ישראל

שמי יוחנן. נולדתי ב- י"ד תשרי תש"י 1950 בחדרה, בן זקונים להורי נתן ואלישבע דסברג ע"ה, אח לששת אחי ואחיותי הבוגרים ממני, ולשלושת אחי ואחיותי שאינם "ביולוגיים", אלה הצטרפו למשפחה, לאחר שנותרו יתומים מהוריהם.

המשפחה עלתה מהולנד בראש חודש כסלו תש"ט 1949, אחרי ששהו כשלוש שנים במקומות מסתור אצל גויים חסידי אומות עולם, עד אחרי סיום הכיבוש הנאצי את הולנד באמצע שנת 1945.

אמא ואבא היו אנשי חינוך, ציונים בהשקפת עולמם.

בזמן שהותם במסתור, עלתה ביניהם ההחלטה, שבמקרה הטוב,  אם יצאו חיים ממוראות הכיבוש וההשמדה, הם יחפשו  ילדים יתומי מלחמה, בנוסף לארבעת אחי ואחיותי ויפתחו בית ילדים (חלילה, לא בית יתומים) .

סבא רבא נתן דסברג, וסבתא רבתא אלישבע עלו ארצה מהולנד בא' כסלו תש"ט עם ששת הילדים ששרדו את שנות הכיבוש הנאצי בהולנד. בת אחת נרצחה בגיל 5.5 שנים, תחת הכיבוש. סבא וסבתא, והילדים ששרדו, חיו במשך שנים במקומות מסתור אצל אזרחים הולנדים, חלקם הוכרו ע"י מדינת ישראל, באמצעות "יד ושם" כחסידי אומות העולם.

מיד עם הפלישה הנאצית להולנד, השתלטו הנאצים על כל המדינה, חוקקו והפעילו חוקים גזעניים נגד היהודים, כפי שכבר עשו קודם לכן בגרמניה נגד היהודים אזרחי גרמניה; שללו מהם זכויות אזרחיות, פיטרו עובדי מדינה ומוסדות ציבור, הפקיעו בתי עסק ומפעלי תעשייה. גרמניה והולנד חולקות עד היום גבול משותף, ופליטים יהודים רבים הצליחו להימלט לתוך הולנד. רבים מהם גורשו אל מחנות ההשמדה.

לסבתא ולסבא היה זוג חברים טובים, שהיו להם 2 בנות, בערך בגילאים של אחי ואחיותי המבוגרים ביותר. הורי וזוג החברים האלה הבינו מה עלול לקרות בהמשך, וסיכמו ביניהם, שהיה, וזוג אחד לא ישרוד, יקח הזוג השני את היתומים, אם יישארו, וימשיך לגדל אותם. מתוך ההתחייבות הזאת, קיבלו סבא וסבתא החלטה, לצאת אחרי השחרור, לחפש עוד יתומים שנמצאו במקומות מסתור אצל גויים, ולפתוח בית ילדים עבורם וזה מה שעשו. בסיוע של ארגוני הצלה מהעולם היהודי, ובעזרת כוחות הצבא הקנדי שהיו חלק מהכוחות המשחררים של הולנד, קיבלו בית גדול, ששימש כמועדון של הנאצים בזמן הכיבוש. סבא אסף כל מידע אפשרי מאנשי מחתרות אנטי נאציות, והגיע לבתים ולחוות חקלאיות שבהן שהו ילדים יהודים, ואיש לא בא לקחת אותם בחזרה. בעזרת ארגון ג'וינט העולמי וכוחות הצבא הקנדיים שהשתתפו בשחרור המדינה הכבושה, אותר למענם מבנה מתאים, בו פתחו את בית הילדים. בבית זה נקבצו כ-30 ילדים. כל הילדים זכו לקבל חינוך יהודי-ציוני, ברוח תנועת ה"מזרחי' ובני עקיבא, ללא הבדל בין ארבעת אחי ואחיותי, ילדי המשפחה המקוריים. כך התקבצו אצל סבתא וסבא כ-35 יתומי מלחמה. הבית נקרא "פרוזדור", כהכנה לקראת העליה לישראל. האווירה בבית היתה ציונית וארץ-ישראלית, החינוך היה ציוני ודתי. אם אינני טועה, רוב הילדים אכן עלו לארץ, השתקמו והקימו משפחות.

במהלך השנים נולדו עוד שני בנים. האחרון ביניהם, ברוך הי"ד, נולד  ב-כ"ח אייר תש"ח. כאמור לעיל, המשפחה המורחבת עלתה לארץ בחורף שנת תש"ט.  כשנה מאוחר יותר נולדתי אני. נקפו השנים ועברו. המשפחה גדלה, אחים ואחיות הקימו את משפחותיהם, נכדים ונינים נוספו. יחד עם סבא וסבתא וששת הילדים (2 נולדו אחרי סוף המלחמה) עלו גם 2 האחיות, הבנות של זוג החברים שהזכרתי, ועוד ילדים מתוך בית הילדים כיום, כולנו משפחה אחת, מלוכדת ומאוחדת. פה בארץ, הצטרף אלינו "אח" נוסף, שהוריו התקשו להמשיך ולגדל אותו, מאז גיל 4 בערך. גם הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה הגדולה. במרוצת השנים, חייתה המשפחה בנתניה, אח"כ בכרכור, אח"כ בכפר פינס, אח"כ בכפר בתיה (שם סבא היה מנהל הכפר).

סבתא וסבא חיו עד שיבה טובה בקיבוץ בארות יצחק, שם דינה, אחותי, חברה כבר שנים רבות.

דברי ימי משפ' דסברג כתובים בספר, שנכתב ע"י אחד האחים של סבא נתן, ויצא לאור בהוצאת המשפחה (תורגם לעברית) ונקרא בשם "והגדת לבנך". הדוד שכתב את הספר, הקדים וחקר את הדורות שקדמו, מאז שהתיישבו בהולנד, בערך במאה ה-16 (1,700 ואילך)

באשר למשפ' של סבתא רותי (שפירא); סבא נפתלי נולד בגרמניה בעיר פרנקפורט, וסבתא רחל (לבית וינשטוק) נולדה גם היא בגרמניה, בעיר בְּרֶסְלַאוּ, גם הם חוו את אימי הנאצים, אך למזלם, הצליחו למלט את נפשם ועלות לארץ בעודם צעירים, דרך ארגון "עליית הנוער" שהוקם למען מילוט שנוער יהודי מצפורני הנאצים.

שניהם הגיעו עם עליית הנוער למושב שדה יעקב, ומאוחר יותר הצטרפו לגרעין התיישבות שהקים את קיבוץ עין הנצי"ב (ע"ש הרב צבי יהודה ברלין, מראשי רבני יהדות פולין, ואח"כ גם מראשי תנועת "המזרחי" באירופה ובעולם היהודי)סבא וסבתא וינשטוק לא זכו להגיע לארץ, לא זכו להגיע לקבר ישראל. הם, ביחד עם בנם היותר צעיר, קנו כרטיסי הפלגה על ספינה שנועדה למלט אותם מאירופה, לכיוון אמריקה. האניה הפליגה במשך חדשים בנמלים שונים בעולם, ולא הורשתה לעגון ולא לאפשר לפליטים לרדת אל היבשה, האניה נקראה בשם SAINT LOUIS. בארה"ב יצא סרט עלילתי על הסיפור הזה. (בארץ הופץ בשם "ספינת הארורים", ע"ע וויקיפדיה). שנים אח"כ יצא בארה"ב סרט עלילתי המתאר את הסיפור. (בארץ הופץ תחת השם "ספינת הארורים" – ע"ע  וויקיפדיה). במוזיאון יד ושם בירושלים יש תיאור של הפרשה הזאת.

לסבתא רחל היו בארץ דוד ודודה, וגם לסבא נפתלי היו קרובי משפחה. סבתא רותי נולדה בעין הנצי"ב, אחרי איתן הבכור ורעיה האחות השניה.

 

בחודש תשרי תשל"ד שהה אחי ברוך הי"ד בשירות מילואים כמפקד במעוז על שפת תעלת סואץ מלחמת יום הכיפורים "תפשה" אותו בהפתעה וללא התראה מוקדמת, כמו את כל הציבור בישראל ואת צמרות ההנהגה המדינית והצבאית של מדינת ישראל.

גם בגבול הצפון, רמת הגולן, פרצו בתיאום זמנים, קרבות דמים בין צבאות סוריה לבין כוחות צה"ל המופתעים. מדינת ישראל היתה כמרקחה, בסכנת השמדה והכחדה. מתוך בתי הכנסת, בעיצומו של היום הקדוש, חיילים בטליתות ובנעלי גומי נקראו לחזיתות. רבים, כ-2,300 חיילים ומפקדים בסדיר ובמילואים, נפלו במהלך הקרבות.

ברוך הי"ד נותר בדרום הרחוק, מנותק קשר מהמשפחה; אבא, אמא, אשתו ובתו התינוקת שנותרו מצפות לאות חיים שלא הגיע ממנו, בביתן. לאחר המהפך הצבאי, שהסתיים בתבוסה צבאית וקרקעית של מדינות האויב, נותרו במצרים ובסוריה חיילי צה"ל בשבי. בניגוד לאמנת ה"צלב האדום", לא נמסרו לישראל רשימות של שבויים. משכך, לא  יכולנו לדעת האם ברוך מוחזק שבוי, או שמא נפל בקרב. הוא הוגדר "נעדר". רק כעבור כ-4 חדשים, בתיווך בינלאומי,  נערכו חיפושים באתרי הקרבות, וכך נמצאה הגופה והובאה לרווחת כולנו לקבר ישראל. ה"עגונה" הפכה להיות אלמנה, הבת נותרה יתומה, שלא זכתה להכיר את אביה, למעט מתמונות ספורות שנותרו באלבומים.

היום, לאחר 47 השנים שעברו, הן והמשפחה החדשה שהקימו, הן חלק בלתי נפרד מהחמולה המורחבת, הגדלה והולכת.

הורי, סבא נתן ז"ל וסבתא אלישבע ע"ה הלכו לעולמם בשיבה טובה בתשנ"ג ובתשנ"ד.

בכל אותה תקופה הייתי אני במחולה, חבר בגרעין המייסד של הישוב.

תמונה 1

 

הזוית האישית

שחר בנימין שטאובר : היה לי מאוד כיף לשמוע מסבא את כל הסיפורים שלו. אף פעם לא כ"כ התעניינתי, ועכשיו אחרי שכן שמעתי את סיפורו של סבא, אני יודע עכשיו יותר טוב, ושמח לדעת שכשארצה לקרוא את סיפורו של סבא אני יכול לפתוח ולקרוא.

מילון

ג'וינט העולמי
הג'וינט העולמי הוא הארגון היהודי ההומניטרי הגדול בעולם. הוקם בט' בכסלו תרע"ה, 27 בנובמבר 1914 על ידי מיזוג שלושה ועדים לסיוע שהיו נפרדים עד אז. ( ויקיפדיה )

ציטוטים

”כך התקבצו אצל סבתא וסבא כ-35 יתומי מלחמה. הבית נקרא "פרוזדור", כהכנה לקראת העליה לישראל.“

הקשר הרב דורי