מאגר סיפורי מורשת

שמי בוריס, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי הלל.

בתקופה שלי נהגו לקרוא לילדים על השמות של הסבים והסבתות, אז קראו לי על שם סבי – בוריס. נולדתי ברוסיה בקונגור, כשברחנו משם במלחמת העולם השנייה. כשנגמרה המלחמה גרנו בגרמניה 3.5 שנים, זה היה מקום של פליטים מהמלחמה. אחר כך עברנו לבואנוס איירס. הבית שלנו היה בינוני בגודלו, היו לנו שלושה חדרים ובאחד מהם ההורים שלי עבדו. לא הבנתי את השפה, אז לא יצאתי לרחוב לשחק עם הילדים. היינו הולכים לבית הכנסת בחגים.

לאימא שלי קראו ריקה ולאבא שלי קראו אריה. היו לי עוד שני אחים, קרלוס ושלמה. להורים שלי היה מפעל קטן של תחתונים וגופיות. בבית היינו אוכלים דגים, עוף, סלטים וקרעפלאך. השכונה שלי הייתה ריקה מיהודים, נראה לי שרק אנחנו היינו היהודים שם. לא היה לי סופר ליד הבית, היו המון חנויות קטנות של מוצרים ספיציפיים. ההורים שלי היו מאוד טובים אליי, ואני זוכר אותם תמיד לטובה.

הזוית האישית

הנכדה הלל: אני חושבת שזו הזדמנות מצוינת להכיר את העבר של המשפחה שלי ולבלות זמן עם סבא שלי. הייתי רוצה לאחל לסבא שלי שיחיה עוד חיים ארוכים עם סבתא שלי, ושימשיך להיות סבא מפנק, מחבק, מצחיק ואוהב.

סבא בוריס: אני חושב שהמפגשים האלו חשובים מאוד, כי זה חשוב שהילדים ילמדו על השורשים ועל העבר של המשפחה.