מאגר סיפורי מורשת

שמי אירינה, בת הזוג של סבא של שי וולגין.

כשהכרתי את סבא של שי, שי היה תינוק בן שנה. תינוק מאוד מתוק עם עיניים כחולות. הייתי מספרת לו סיפורים ומשחקת במשחקים. שי תמיד היה ילד סקרן כמו היום. אני מאוד נהנית לשמוע את הסיפורים שהוא מספר על דברים שלומד.

אני עליתי לישראל לפני כמעט 25 שנים. השורשים שלי הם מרוסיה, כול המשפחה חיו שם באיזור סיביר –  קר רוב השנה. כולם במשפחה שלי קיבלו חינוך טוב והיו משכילים. אני שומרת תמונות ומזכרות של משפחתי מלפני 100 שנים.

הסיפור שלי

יש לי מזכרות ממלחמות רוסיה נגד הנאצים, כשאמא וסבא שלי השתתפו בהם וקיבלו אותות הוקרה שונים מהממשלות על הישגים שלהם. ברוסיה אני עבדתי כמהנדסת בניין וכשעליתי לארץ בחרתי לעזור ולטפל באנשים מבוגרים. השפה העברית הייתה לי מאוד קשה. הנכדים שלי מלמדים אותי עברית עד היום. היום אני אוהבת לבלות עם הנכדים ולעשות עבודות יד כמו סריגה ורקמה. כשהייתי צעירה אהבתי ללכת לחוגים כמו ריקודי מחול, סריגה ותפירה. עד שבתי אלה גדלה, אני תפרתי לה הרבה בגדים, כמו שמלות וחצאיות. זה היה תחביב שלי וגם ביתי מאוד אהבה שיש לה בגדים ייחודיים שאין כאלה בשום חנות. אפילו תפרתי לה מעיל חורף ארוך וסרגתי בעצמי הרבה צעיפים, גרביים וסוודרים וכפפות מחוטי צמר כי ברוסיה מאוד קר בחורף.

היום אני מאוד אוהבת לעשות עבודות רקמה. זאת עבודה מאוד יסודית ומיוחדת. לפעמים אני מבקרת בסדנאות שונות שמלמדות אותי שיטות ריקמה חדשות ומיוחדות. יש לי כרגע כמה עבודות שאני עובדת עליהם.

הזוית האישית

אירנה: במהלך התכנית של כתיבת השורשים הכרתי גם ילד מקסים בשם עוז. אנחנו מאוד התחברנו ואני רואה שעוז ילד יפה ושמח ואני מאחלת לו הרבה הצלחה בלימודים, הגשמת חלומות ומקווה שנישאר חברים לאורך שנים רבות!

עוז: בתכנית הקשר הרב דורי פגשתי את סבתו החורגת של שי, שאלתי שאלות ואירנה ענתה תשובות. העבודה היתה קשה, אבל התמודדנו עם הקושי והצלחנו וכתוב את הסיפור. אני הבטחתי לה שאני אצליח בלימודים.