מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור שלי ושל סבא חנן – ההכרות המופלאה בינינו

סבא וסבתא
סבתא בת שנתיים עם הוריה ואחיה
אהבה וכבוד הדדי מנצחים את כל המכשולים.

סבתא שושי בן יוסף מספרת את הסיפור המשפחתי על ההכרות המופלאה עם סבא

נולדתי בשנת 1947 בצ'כוסלובקיה בהיותי בת שנתיים בשנת 1949 עליתי עם הוריי ואחי לישראל.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa1

הורי היו ניצולי שואה. אמי שרה באה ממשפחת דתית ואילו אבי יוסף בא ממשפחה חילונית. לסבתי היה קשה להסכים לכך שאמי תינשא לאדם חילוני. אולם האהבה ניצחה והם נישאו ביום בתאריך 4.6.1939 (רצ"ב הזמנה מקורית). אבי התחיל לשמור מצוות לפי רצונה של אמי ועם השנים ולאחר ששרד את השואה הפך עם הזמן לאדם דתי.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa2

שנות ילדותי ובגרותי עברו עלי בעיר גבעתיים בה למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי בשם "אמונים" שאגב השנה חגג שבעים שנה להיווסדו ושנערכה פגישת מחזורים מרגשת אולם זהו סיפור אחר שאולי פעם אספר גם עליה. ותיכון  סיימתי בבית ספר  עירוני בני ברק.

ביתנו היה בית מסורתי דתי שנקרא זרם הפועל המזרחי להבדיל מהזרם שנקרא אגודת ישראל. אגודת ישראל היו דתיים קיצוניים יותר ואני שהשתייכתי לזרם הפועל המזרחי כלומר בבית שמרנו על כשרות ועל החגים  ועל השבת  אך  אמי למשל לא הלכה עם כיסוי ראש  וגם הבגדים היו מודרניים. קראו לנו " דור הכפות הסרוגות " כי הבנים והגברים הלכו עם כיפות סרוגות ולא כיפות שחורות כמו בזרם של אגודת ישראל. בבית הספר היסודי  והתיכון היו בתי ספר מעורבים  גם בנים ובנות כתות  נפרדות אך באותו בנין בית ספר. הלכתי גם לתנועת הנוער "בני עקיבא" שגם שם השתתפו איתנו  בנים וזכור לי שהיה לנו מדריך ולאו דווקא מדריכה.

סבא חנן נולד  וגדל בתל אביב . הוריו עלו ארצה  בשנות השלושים למאה הקודמת בצעירותם אמו חיה ומשפחתה גרו בתל אביב והיא למדה בבית ספר אליאנס בית ספר ידוע בתל אביב של אותם הימים . ואביו ישראל למד ועבד במקומות שונים בארץ ולבסוף הגיע לתל אביב  שבה גם הכיר את חיה הם נישאו וחיו כל ימי חייהם בתל אביב.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa3

סבא חנן גדל בתל אביב למד בבתי ספר חילוניים ובא מרקע מעט שונה ממני. אמנם אביו היה מסורתי והלך לבית כנסת בחגים אולם  הבית לא התנהל כבית דתי סבא חנן היה נוסע בשבת  ובחגים וגדל בסביבה חילונית. הוא היה גם בתנועת נוער "הצופים" ובגיל 16 התנדב למכבי האש.

בשנת 1962 סבא חנן התגייס לצבא כתומך לחימה ביחידת חיל השריון.

בשנת 1964 בהיותי בת 17 תלמידת תיכון  התגלגל לידי גיליון של שבועון  שנקרא "מעריב לנוער"  דפדפתי בעיתון ולפתע צדה את עיני מודעה קטנה  בזו הלשון " הנני חייל מעוניין להתכתב עם נערות  תיכוניסטיות בנות גילי לערך מאזור תל אביב והסביבה. החלטתי לענות במכתב ובכך להנעים את זמנו של החייל ולשתף אותי במה שעובר עליו.

להפתעתי לאחר כשבוע קיבלתי מכתב תשובה וכך התכתבנו  במשך תקופה מסוימת אגב לאחר זמן מה גם החלפנו בינינו תמונות האחד של השני. אז קבענו להיפגש.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa4-1

וכעת אספר על פגישתנו הראשונה שהייתה הרפתקה לכל הדעות.

באחד ממכתביי כתבתי לו כי קניתי כרטיסים עם חברה להופעה של הזמר קליף ריצ'רד והצלליות זה היה זמר מוכר ולהקה ידועה שכל הצעירים העריצו  באותו הזמן ושההופעה מתקיימת באיצטדיון רמת גן  אגב כן גם אז היו מופעים גדולים כמו היום בפארק הירקון. וראו איזו הפתעה חנן שכפי שכבר ציינתי קודם היה מתנדב במכבי האש הוא המשיך בכך גם בחופשותיו מן הצבא  כותב לי שהוא אמור לאבטח את אותה הופעה ושאל האם נוכל להיפגש שם. ברור שנראה לי קצת מוזר להיפגש בפעם הראשונה במקום כזה  אך זרמתי כמו שאומרים והסכמתי. וכך כשהוא ידע באיזה שער אכנס באיצטדיון הוא חיכה לי שם בשעה היעודה הייתי קצת נבוכה, עמד מולי בחור נאה  ומיד השיחה קלחה וסיכמנו שהוא ייקח אותי הביתה אחרי ההופעה ואלו היו הניצנים הראשונים של הידידות בינינו.

החברות בינינו נמשכה זמן מה  והיה לנו נחמד יחד אולם עם הזמן נראה שהיה לו קשה אולי להסתגל לאורח חיי הדתי  שלי ונפרדנו כידידים ועם הזמן נותק הקשר בינינו.

כשנתיים מאוחר יותר הלכתי  לתומי ברחוב ומולי הופיע אחד מחבריו הטובים של חנן שהכרתי בזמנו הוא סיפר לי שחנן השקיע את כל כולו בקריירה צבאית וגם חתם קבע ועובד מאוד קשה מסרתי לו ד"ש  באמצעות החבר וזהו שכחתי מהמפגש.

לאחר כחודש הטלפון בביתי צלצל וחנן היה על הקו הייתי המומה כי עברו שנתיים מאז שנפרדנו בתחילה היתה שיחת נימוסין כמו "מה נשמע איך את מרגישה ואז נפלה הפצצה בשאלתו האם  זה אפשרי שניפגש? לא היה נראה לי כדאי וסירבתי בנימוס. אולם הוא התעקש ולא וויתר אבל לא הסכמתי כי ידעתי שחברות כזו לא תוביל לשום מקום ושוב יהיו קשיים. וכך המצב נמשך די זמן עד שבסוף נכנעתי והסכמתי. החברות בינינו הייתה הפעם בשלה יותר הבנו אחד את השני וויתרנו היכן שצריך  והכל זרם על מי מנוחות. וידענו בתוכי תוכנו שהקשר בינינו יוביל בסופו של דבר לחתונה. אמנם גם הורי כמו סבתי בזמנו התנגדו שאתחתן עם בחור חילוני והגורל כאילו חזר על עצמו.

ואז בתאריך 6.6.67 פרצה מלחמת ששת הימים.  חנן כקצין בשריון נלחם בחזית הדרום בסיני במלחמה קשה  שבועות לפני המלחמה ובמהלכה לא שמעתי ממנו שהרי לא כמו היום לא היו טלפונים ניידים אפילו לא טלפונים רגילים רק למעט משפחות היו טלפונים באותה תקופה והקשר היחידי היה באמצעות מכתבים שחיכינו להם בקוצר רוח או דרישות שלום מחברים לנשק שבאו מפעם לפעם לחופשה קצרה.

ואז הסתיימה המלחמה בתרועת ניצחון וחשבנו לתומנו כי זוהי המלחמה האחרונה שנאלץ להילחם בה ברור שהתבדינו.

ימם מספר לאחר סיום הלחימה הייתה לי חויה בלתי נשכחת  שכן שלנו ששירת עם חנן חזר לחופשה קצרה ובא למסור לי דרישת שלום ואז הוא העלה רעיון שאצטרף אליו כשהוא חוזר לסיני ונפתיע את חנן. קצת פחדתי כי זה אומר לנסוע חזרה עם אוטובוס מלא חיילים לנסוע כשש שעות לעבור בערים מצריות כמו עזה ורפיח  חוויה די מפחידה אבל כנראה שאין דבר העומד בפני האהבה ונסעתי. הגעתי לרפידים  (כך קראו לבסיס הגדול בסיני)  ואז הלכו להעיר את חנן וציינו כי יש לו אורחת הוא פשוט לא האמין והמשיך לישון עד שנכנסתי והערתי אותו בעצמי והבחור היה בהלם הוא היה בטוח כי הוא חולם. באותו שבוע הוא לקח אותי לסיורים במרחבי סיני והגענו עד תעלת סואץ.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%995

ואז הוא סיפר לי כי נדר נדר שאם הוא חוזר מהמלחמה בריא ושלם הוא מתחתן איתי מיד ללא כל דיחוי. הוא גם כמו אבא שלי הבטיח להתקרב לדת לשמור על כשרות על השבת והחגים ללכת מידי פעם לבית כנסת וכל זה בקצב שלו ברור שהסכמתי ובסוף גם הורי קיבלו אותו בידיים פתוחות. ואכן עד היום אנו עושים קידוש הולכים בחגים לבית הכנסת .וכ"ו.

ביום 23.1.68 התחתנו בתל אביב הייתה חתונה מעורבת של דתיים וחילוניים וכולם כיבדו את כולם והייתה שמחה גדולה.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa6

חנן המשיך לשרת בצבא קבע במשך 25 שנה והשתחרר בדרגת סגן אלוף.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa7

הבאנו לעולם שלושה ילדים דורון אורית (אמה של עמית) וניר

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%998

לאחר נישואינו גרנו בבת ים  שם עברו עלינו עשרים שנות נישואין שבהם הבאנו לעולם וגידלנו את שלושת ילדינו. מאחר וחנן שירת בצבא הקבע רחוק מהבית נפלו עלי רוב מטלות הבית ובעיקר חנוך וגידול הילדים. למעשה גידלתי את ילדיי לבד לעצמאות ובגרות אבל עשיתי זאת באהבה גדולה. זכורה לי התמיכה של חברים ובעיקר חבריי השכנים שעזרו ותמכו לאין קץ אז גם למדתי על בשרי את משמעות של הפתגם "טוב שכן  קרוב מאח רחוק" ועד היום יש לנו עדיין קשרי ידידות עם חלקם. כבר אז למדו ילדיי מהי עזרה לזולת וכן למדו להיות עצמאים עם בטחון עצמי.

כשילדיי גדלו מעט יצאתי לקריירה משלי עבדתי במערכת בתי המשפט במשך 25 שנה ובשנת 2005 יצאתי לפנסיה מוקדמת.

לאחר שחנן השתחרר מהצבא עברנו לגור בראשון לציון שם בגרו ילדיי ונישאו  ובנו את ביתם בני הבכור בגן יבנה בתי בהרצליה ובני הקטן בגדרה. ואנו גרים כעת ביבנה .

כיום חנן ואני פנסיונרים נהנים מהחיים מטיילים בארץ ובעולם וכמובן נהנים עם הילדים בעיקר  מעשרת נכדינו. הקמנו משפחה לתפארת שני בנים ובת .

הבן דורון בן 45 נשוי  לסיגי ולהם 4 בנים גם דורון  כחנן שירת בצבא הקבע והשתחרר השנה אחרי 25 שנות שרות . שני בניו  טום וטל (נכדיי הבוגרים) משרתים בצבא אחד בגולני והשני בצנחנים שאלוקים ישמור עליהם . להם עוד שני בנים ניב בן 16 ועילאי בן 4. הבת אורית בת 42 (אמה של עמית בת 11 ) נשואה לשלום להם 2 ילדים נוספים רועי בן 9 ונועה בת כמעט 4. הבן הזקונים שלנו הוא ניר בן 38 נשוי לקרן להם 3 ילדים שובל בת 12  לירז בת 9 ועידן בן 3.5. אנו גאים במשפחה שהקמנו למרות הכל . אנו נשואים 46 שנים באושר ומקווים לעוד שנים מוצלחות מלאות באירועים משמחים עם כל משפחתנו באהבה.

סיפרתי את סיפורי זה כי כאשר שורה האהבה, הכל אפשרי ואפשר להתגבר על מחלוקות חילוקי דעות גם עם באים ממגזרים שונים אפשר למצוא את דרך המלך זה מה שהינחה אותנו לכל אורך חיינו. אהבה וכבוד הדדי מנצחים את כל המכשולים.

מילון

ברטיסלבה
ברטיסלאבה , היום היא בירת סלובקיה והעיר הגדולה במדינה עם כ-500,000 תושבים. ברטיסלאבה ממוקמת בפינה הדרום-מערבית של סלובקיה על נהר הדנובה וגובלת באוסטריה ובהונגריה. זוהי הבירה היחידה בעולם שגובלת בשתי מדינות נוספות.

ציטוטים

”ילדיי למדו מהי עזרה לזולת וכן למדו להיות עצמאים עם בטחון עצמי.“

”כאשר שורה האהבה, הכל אפשרי ואפשר להתגבר על מחלוקות חילוקי דעות “

הקשר הרב דורי