מאגר סיפורי מורשת

חנה כהן מספרת ליובלי:

הסיפור מתחיל בשנת 1948. אני ילידת ירושלים העתיקה, יצאתי מן העיר בזמן כיבוש ירושלים 1948 לשכונת קטמון הישנה, שנכבשה על ידי הפלמ"ח או ההגנה, שהיו אז לוחמים בארץ.

למדתי בבית ספר לוריא, שהיה ברחוב הפלמ"ח בירושלים. למדתי שמונה שנים בבית ספר יסודי ועוד שנתיים בבית ספר מקצועי לתפירה.

התגייסתי לצבא בגיל 18 לחיל רפואה כחובשת. התחתנתי בגיל 24 עם בעלי שמואל כהן.

יש לי בת ושני בנים ושישה נכדים, שני בני גרים מחוץ ירושלים ובתי גרה בירושלים. יש רק נכד אחד בירושלים שקוראים לו יהונתן, שלומד בבית ספר תל"י רמת מוריה.

היום אני סבתא וחושבת כל הזמן על הדור הזה ועל כל הילדים, שגדלים בתקופה הזאת. כי אנחנו כבר אנשים לא צעירים וחשוב לנו שיהיה טוב גם לכל הדור הזה.

תכנית הקשר הרב דורי

יש לי נכד בבית הספר תל"י רמת מוריה בשם יהונתן, כך הגעתי לבית ספר זה לתכנית הקשר הרב דורי. הסיפור שלי תועד גם פה וגם בספר שהוציאו בבית הספר, "הקשר הרב דורי", ביה"ס תל"י רמת מוריה.

העשרה

ירושלים: "בין השנים 1948 ל-1967 הייתה העיר ירושלים חצויה. הקו העירוני היה קו שביתת הנשק כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע של הקו הירוק באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין מזרח ירושלים שהייתה חלק מהממלכה הירדנית ההאשמית, לבין מערב ירושלים שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל העיר העתיקה, השכונות שמצפון אליה, והר הזיתים היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכן מובלעת על הר הצופים בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי. באזור ארמון הנציב היה שטח מפורז בשליטת האו"ם, והארמון עצמו נקבע כמטה משקיפי האו"ם"

תשע"ד 2014