מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה ביישוב מגדיאל שבהוד השרון, שנתיים לפני קום המדינה בתאריך 28.4 בשנת 1946 בשעה חמש בבוקר. היא נולדה קטנה במשקל 1.900 קילוגרם. עד גיל שנתיים היא גרה בצריף אחד מבין שני הצריפים הראשונים של מגדיאל. (מגדיאל היא אחת מארבע המושבות שמרכיבות את הוד השרון נוסדה בשנת 1924)

 

 

ההורים שלה רצו לקרוא לה יונה על שם סבתה שנספתה בשואה. אחיה משה, הגדול ממנה ב- 9 שנים לא הסכים שאחותו תיקרא בשם זה מכיוון שהשם נראה לו כבר אז מיושן ולא עדכני לכן, הוא לקח על עצמו להמציא שם לתינוקת הצעירה. הוא חשב על המשמעות של השם יונה וזו הובילה אותו לציפור. בהתחלה שקל את השם ציפורה ואז חש כי גם שם זה שחוק ומשעמם. משה גלגל במוחו עוד כמה שמות דומים ולבסוף המציא את השם תורית. המשמעות של המילה היא הנקבה של יונה-תור. תור קטנה – תורית.  

 

אבא של תורית עלה לארץ בשנת 1923 כאשר היה בארץ המנדט הבריטי. בשנותיו הראשונות בארץ עבד בריצוף. בזמן מלחמת השחרור הצטרף להגנה. כשנגמרה המלחמה התחיל לעבוד ביכין חקל באריזת תפוזי יפו, שנועדו ליצוא.10 שנים אחרי שאבא של תורית זלמן עלה לארץ, הוא נסע לבקר בליטא .הוא  הגיע לביתה של בילהה על מנת לימסור דרישת שלום. זלמן ראה את בילהה שהייתה אישה יפה מאוד, התאהב בה ,אחרי שבוע הם התחתנו, וכעבור 10 ימים החלו לשוט באנייה לארץ ישראל.

 

לפני כמה שנים בילתה סבתא תורית ביריד ספרים וניגשה לדוכן של החברה להגנת הטבע. לגמרי במקרה ובהיסח הדעת הרימה ספר על ציפורים, ובמקרה פתחה עמוד כלשהו ובו הערך תורית הזנבנית. עד היום היא בשוק מהתקרית הגורלית. לאורך כל השנים לא ידעה סבתי כי קיימת ציפור בשם זה. באותו רגע התקשרה תורית לאחיה משה ושאלה אותו אם ידע כי קיימת ציפור בשם תורית. מסתבר שלפני שבעים שנים הוא לא ידע זאת ומבחינתו הוא זה שהמציא את השם .

 

בתור ילדה קטנה סבתא מאוד סבלה מהשם שלה. לכל החברות שלה קראו בשמות רגילים כגון; חנה, דבורה או לאה, ורק לה היה שם מיוחד ויוצא דופן. סבתא מספרת: "כולם קראו לי נורית או אורית או דורית… אבל אף אחד לא קרא לי בשמי המקורי… כשגדלתי ולמדתי אנגלית התחלתי לאיית את שמי באנגלית ולסובבים אותי היה יותר קל לקרוא ולהגות את שמי. עם השנים למדתי לאהוב ואף להיות גאה בשמי המיוחד". 

 

עד גיל שנתיים גרה סבתי בצריף במגדיאל. אמא שלה מאוד אהבה את הצריף וראתה בו בית פאר. כל השכנים תמיד באו לראות כמה הוא נקי, מוקפד ומקושט. באותה תקופה שלטו בארץ הבריטים ולכן אביה של תורית זלמן לא היה הרבה בבית מכיוון שהיה חייל בהגנה. בחצר במגדיאל ליד הצריף היה סליק (בור נסתר מלא נשק). יום אחד ה"כלניות" (שם נרדף לחיילים הבריטים) עשו חיפוש סליקים בקרב תושבי מגדיאל. הם הגיעו לצריף של תורית ומשפחתה, ראו תינוקת חמודה, חייכנית ושובבה בת שנתיים, יושבת בלול והתחילו לשחק ולהשתעשע עמה. התינוקת הייתה סבתי תורית אשר בזכות קסמה שכחו החיילים לחפש את הנשק. כך ניצל אביה מללכת לבית הסוהר. זלמן, אביה של סבתי המשיך להיות חייל בהגנה עד להקמת צה"ל. במשך השנים הוא עזר למעפילים (יהודים שברחו מהשואה מאירופה ועלו לארץ ישראל בצורה לא חוקית). זלמן היה מוריד אותם באמצע הלילה מהספינות ומפזרם ברחבי הארץ.

 

סיפור מעניין נוסף שמספרת סבתי הוא על אביה החייל אשר רכב על חמור ועליו חגורת נשק. הערבים מהכפרים הסמוכים פתחו עליו באש ובדרך נס פגע כדור בחמור ולא בו. תורית ממשיכה ומספרת על כך שכעבור כמה שנים עברה המשפחה לגור בבית אבן בשכונת פועלים ב' בשכונת  רמתיים אשר כיום מכונה הוד השרון.

 

"היתה לי ילדות נפלאה", אומרת סבתי. "כל החברים שלמדו איתי בבית הספר גרו בשכונה שלי והיינו הולכים ברגל כל  בוקר ביחד חצי שעה לבית הספר. היינו גם חוזרים ביחד מבית הספר ואחר הצהריים משחקים בתופסת, מחבואים, מחניים ועוד…

 

 הבאת ביכורים בבית הספר בכפר מלל

באותם ימים לא היו כבישים מסוכנים אשר הפריעו למשחקים שלנו. לא חשנו פחד ובקיצור, היינו מאוד משוחררים ומאושרים. חלומה של תורית היה ללמוד לרקוד בלט וללמוד לנגן על אקורדיון. חלומות אלו לא יכלו להתממש מכיוון שלהוריה לא היה כסף לשלוח אותה לחוגים. זכורה לה נסיעה לתל אביב לרחוב אלנבי. שם הייתה חנות מיוחדת ואהובה עליה במיוחד של כלי נגינה. בחלון הראווה הוצג אקורדיון אדום ותורית עמדה מולו ובכתה. היא כל כך רצתה אותו.  כיום, כאדם בוגר לומדת תורית לנגן על פסנתר. ללא ספק זהו פיצוי לחסך הזכור לה מימי ילדותה.

 

מגדיאל: "מגדיאל היא אחת מארבע המושבות המרכיבות את הוד השרון.ביוני 1923 עלו ארצה ראשוני חברי גדוד החלוץ על שם יוסף חיים ברנר, שכונו גם "קבוצת ירצבו". הגרעין הראשון של הגדוד החל את דרכו ביישוב "עין חי" ובבניית המושבה החדשה מגדיאל".

 

תורית הזנבנית: "תורית זנבנית (שם מדעי: Oena capensis) היא מין של יונה החיה באפריקה שמדרום לסהרה וכן במזרח התיכון וגם בישראל. יונה זו היא יחידה בסוגה. יונה זו קטנה יחסית למשפחתה, אורכה 22 ס"מ בממוצע ומוטת כנפייה 28-33 ס"מ. משקלה עד 40 גרם. כמו ששמה מרמז יש לתורית זנב ארוך מאוד ויש לה פנים וחזה שחורים מלפנים ולבנים מאחור, עם מקור ורוד ובקצה צהוב. הרגליים ורודות והקצה של הכנפיים כהה מאוד. הנקבות דומות לתור רגיל וצבען אפור-ורדרד. הם אינם עופות קולניים ביותר, אך נוטים להשמיע צלילים בזוגות כששיר אחד הוא קצר וחלש ושני גבוה וממושך".  

ויקיפדיה

 

תשע"ו