מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור החדש על נתניה הישנה

הדר מחקה את סבא בילדותו.
סבא עם הוריו שרה ואמיל.
הדר בארי וסבא ישראל

שקלנו מה הסיפור שאספר להדר במסגרת הקשר הרב דורי.

הצעתי שאספר להדר על תחנות ילדותי בנתניה ושנעשה סיור בתחנות המתוארות. הדר הסכימה ויצאנו לדרך. החלטנו לצרף אלינו את אחותי, איריס, שגם היא עברה איתי בחלק מהתחנות ויש לה זיכרונות שיכולים לתרום לסיפור. הצטרפו אלינו סבתא טוני, אישתי ואמא קרן.

תמונה 1

שבת בבוקר, יום יפה, יצאנו לסיור. החלטנו לדלג על רחוב גבע, שבו נולדתי, בדירה שכורה שהייתה בעצם חדר שכור, בבית גדול, שבו גרו הוריי, לאחר עלייתם ארצה ושם, בשנת 1948, נולדתי. הבית כבר לא קיים אז לא היה טעם לבקר שם.

תמונה 2

תחנה ראשונה בסיורנו, שיכון ותיקים.

לכאן עברנו לגור כשהייתי בן ארבע. איתרנו את מקום הבית שכמובן השתנה מאוד. מבית דו משפחתי צנוע הפך לווילה מפוארת. צפינו על הבית וסיפרתי להדר ולשאר הנוכחים את זיכרונותיי מהתקופה שגרתי כאן. זכרתי שחוץ מהרחוב הראשי, שחצה את השכונה, כל שאר הדרכים לא היו סלולות והיה קשה מאוד ללכת בחול. התחלתי לבקר בגן ילדים ובגיל שש התחלתי את לימודי בכיתה א'. בתקופה זאת גם נרשמתי, פעם ראשונה, לספריה והתחלתי לקרוא ספרים. מאז ולאורך כל ילדותי אהבתי מאוד לקרוא ספרים.

ניסינו לאתר את מיקום הגנים ובית הספר ולא הצלחנו לזהות בביטחון את מיקומם.

תמונה 3

 

המשכנו לתחנה הבאה ברחוב גורדון 26.

זו תחנה משמעותית כי בשכונה זו ביליתי את מרבית ילדותי המשמעותית.

מצאנו את הבניין בקלות כי הוא לא השתנה בכלל, נשאר כמו שהיה פעם, בניין בן ארבע קומות שניצב בין בנינים, דומים אחד לשני, למרות שחלקם שופצו מאז.

תמונה 4

 

גרנו בקומה הרביעית והעליונה ביותר, ראינו את גרם המדרגות הישן והמוכר, בן שישים המדרגות, שאותו עלינו וירדנו אין ספור פעמים. נזכרנו איך קיצרנו את הדרך על ידי טיפוס על מעקות הבטיחות ואף הדגמנו, למרות גילנו המתקדם. עלינו לקומה העליונה וראינו את דלת הדירה שבה גרנו. הדיירים הנוכחיים שמעו אותנו ופתחו את הדלת ואפשרו לנו להיכנס ולראות כי הדירה כמעט ולא השתנתה.

תמונה 5

 

באותה תקופה בנתניה, הבנייה עדין לא היתה צפופה, כפי שהיא היום. היו הרבה שטחים ריקים בין הבניינים שבהם יכולנו לשחק ולדמיין שאנחנו בטבע פראי. חלזונות שדה שזכרתי מילדותי, עדיין נראים בחצר הבניין.

הוריי עבדו, הייתה לנו חנות למוצרי חשמל. אמי עבדה בחנות ואבי, שהיה חשמלאי, היה יוצא לתיקונים והתקנות שהיה מוזמן אליהם. כתוצאה מכך הייתי מבלה הרבה שעות לבדי. בין השעות 2-4 היה נהוג לשמור על שקט כדי לאפשר מנוחת צהריים למבוגרים. אחרי השעה ארבע כל ילדי השכונה היו יוצאים מבתיהם, ומשחקים במגוון משחקים כגון: קלאס- משחק ששוחק על משטח מצויר בגיר ומטרתו העברת קוביית אבן מתחנה לתחנה מבלי לדרוך על הקווים המצוירים.

קפיצה בחבל, מחבואים, חמש קוביות, תופסת. משחקים אלו היו משותפים לבנים ולבנות. הבנים גם שיחקו כדורגל. בגלל שבתקופה ההיא היו מעט מאוד מכוניות, חלק מהמשחקים היו משוחקים על הכביש וחלק אחר במשטחים שהכשרנו בשטחים הפנויים שהזכרתי קודם.

בזמן שבקרנו בבניין ובסביבותיו פגשנו אישה מבוגרת, בכיסא גלגלים, מלווה במטפלת, שלמרות גילה המתקדם עדיין זכרה את משפחתנו למרות שחלפו כחמישים שנים.

החלטנו לסיים את הסיור בבית הספר ביאליק שבו למדו כל ילדי השכונה.

כל ילדי השכונה למדו בבית הספר "ביאליק" לפי שכבות הגיל. בבית הספר למדו אז מכיתה א' – ח'. בית הספר היה ועודנו במרחק הליכה קצר מהשכונה. גם אנחנו שחזרנו את ההליכה היומית, ברגל.

בית הספר היה נעול כמנהג ימים אלו. בילדותי חצר בית הספר היה פתוח בכל שעות היממה. צפינו מעבר לגדר וזיהינו את המבנים ההיסטוריים, שנותרו מזמננו כתלמידים. כמובן שנוספו מבנים נוספים, מאז.

הזוית האישית

למדנו להיות יותר סבלניים אחד עם השניה והיה לנו כיף מאוד.

מילון

גרם מדרגות
מערכת מדרגות לעליה לקומות הגבוהות. בעיקר בבתים ללא מעלית.

ציטוטים

”מאז ולאורך כל ילדותי אהבתי מאד לקרוא ספרים.“

הקשר הרב דורי