מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא ארצה על שם האנייה

סבתא ואני
סבתא בצעירותה בחדרה
סבתי עלתה ארצה כשהייתה עובר בבטן אמה באוניה "ארצה" ועל כן קרויה על שמה.

שמי נועה רז, תיעוד הסיפור של ארצה כמיסה רז

שמה של סבתי הוא ארצה כמיסה רז. מקור שמה הוא על שם האנייה "ארצה". הוריה עלו לישראל בשנת 1955 מטנג'יר (מרוקו), באנייה ששמה "ארצה" כשאמה נשאה אותה בבטנה. קברניטי האנייה ביקשו להנציח את שמה של האנייה והוריה אכן עשו כך.

האנייה ארצה על שמה נקראת סבתי (מקור הספריה הלאומית)

תמונה 1

בילדותה לא  אהבה את שמה אך עם השנים התחברה מאוד מאוד. שם משפחתה הקודם היה נהון. היא נולדה בעיר חדרה בישראל בתאריך 2.3.1956. סבתא גדלה במושבה בנימינה בבית קטן. בקומה שנייה, משפחה עם 7 נפשות. את החגים נוהגת סבתי לחגוג יחד עם בני משפחתה, בעלה, ילדיה ונכדיה. היא הבת השישית. אחריה יש בת נוספת ובן. שמות האחים שלה: שרה ז"ל, שלי, מזל ז"ל, סמדר, סילבי, רחלי, בני ז"ל.

בית הספר וכל מוסדות החינוך היו במרחק הליכה מהבית. בנימינה היא מושבה עם המון פרדסים וכרמים ואת הילדות העבירה במשחקי חצר והמון טיולי טבע. בילדותה דיברה עם הוריה בספרדית ובבית הספר ובחברה בעברית. קיבלה מאמא שלה למזכרת את קרש הכביסה שמאוד לא אהבה לראות אותו בפעולה, עבודה שלדעתה כילדה מאוד עייפה את אמא שלה ומאוד העציבה את סבתי. המאכלים שאהבה בילדות: מרק עוף ואפונה עם קציצות.

האירועים הזכורים לה הם: חגיגות יום העצמאות וההופעות שלה על הבמה המרכזית בשירה, ריקוד וספורט. ישנם שירים שהיא זוכרת מהילדות בהיותה בקייטנה בשבט אפריקאי, הם שרו  יחד עם המדריכים. היום כסבתא היא משתפת את נכדיה בחוויות מילדותה ואף לימדה אותם לשיר את שירי השבט.

למדה בבית הספר היסודי "אשכולות" בבנימינה והיא זוכרת כמה אהבה להיות בבית הספר בכל הפעילויות וכולל הלימודים והמורות שהעריצה כל כך. בבית הספר התיכון למדה בתיכון חקלאי נהלל בו עבדה ברפת, בלול ובמטעים.

את בעלה הכירה כשהלכה להבחן לביה"ס התיכון חקלאי בנהלל. הוא היה הראשון שהכירה כשהגיעה לביה"ס והוא המליץ לה להגיע וללמוד שם. בשנת 1973 התחתנה בהיותה בת 18 שנים. החתונה התקיימה במלון רון בצפת במסיבה רבת משתתפים. נולדו להם ארבעה ילדים מקסימים: עדי – 1975, רועי – 1979, ליעם – 1984 ונטע – 1988 ושישה נכדים מתוקים: נועה – 2006, מיכאל – 2007, עידו – 2008, יובל – 2012, עמרי – 2015 ויעל – 2017.

בשנת 1999 נשלחו לרומניה, בעלה מונה להיות נספח צבאי, הם גרו ברומניה שנתיים. שליחות חוויתית. בשנת 2012 בעלה מונה להיות שגריר ישראל בבולגריה והם גרו שם כארבע שנים. כל המשפחה ביקרה ונהנתה. חוויה מדהימה. כשהיו בשליחות בבולגריה בעיר סופיה, סבתי התנדבה בבית אבות יהודי ונהנתה מעצם היותה ממוצא ספרדי ויכלה לדבר ולתקשר עם יהודי הקהילה בלאדינו. שזו שפת האם שלה.

היא יצאה לגמלאות ומעדיפה לחלק את זמנה בין משפחתה. בזמנה החופשי היא אוהבת לקרוא ספרים ולפסל בחימר.

הזוית האישית

נועה: מאוד נהניתי לשבת עם סבתא, איתה יש לי קשר מיוחד ולשמוע את סיפורי ילדותה.

מילון

ארצה
שם האוניה שהביאה את סבתא שלי והוריה לארץ ישראל ממרוקו.

ציטוטים

”בפנסיה צריך ליהנות ולא לוותר על החלומות“

הקשר הרב דורי