מאגר סיפורי מורשת

שנות ילדותי והוריי

שמי שרה ליבנה, נולדתי בשנת 1949. הוריי הגיעו מצ׳כיה. אימא שלי ששמה עליזה עברה את השואה באושוויץ ואבא שלי ששמו חיים היה בצבא ההונגרי והגיע עד רוסיה. אבי הגיע ארצה בשנת 1946 ואמי הגיעה בשנת 1948. אימא שלי הגיעה לנתניה כשאבי כבר גר שם ושם, מישהו הכיר בין ההורים שלי והם התחתנו מהר ואז אני נולדתי. אני הבת הבכורה שרה, על שם אמו של אבי, ויש לי עוד אחות אחת, שושנה, היא קרויה על שם סבתי.

איני זוכרת דבר משנת הולדתי אבל אימא שלי סיפרה שבחודש בפברואר של שנת 1950 ירד שלג והיא הוציאה אותי לראות את השלג. בארץ אבי היה צבעי ואימא שלי הייתה עקרת בית, אחר כך טיפלה בילדים ובסוף היא עבדה בספריית העיוורים שהייתה קרובה לבית שלנו. אני גדלתי בעיר נתניה, בהתחלה גרתי בשכונה קטנה בשולי העיר וכשהייתי בת 12 עברנו לגור במרכז העיר. החוויה של לגור בשכונה הייתה מיוחדת, היינו משחקים בחוץ עד שעות מאוחרות בלילה. כל שבת היינו הולכים לים ברגל בגלל שהוא היה ממש קרוב אלינו וכל הדרך הייתה דרך שדות שרובם אם לא כולם לא קיימים היום. אני למדתי בתיכון פדגוגי ״ובאופן טבעי״ הלכנו כמעט כל הכיתה לסמינר ולמדתי להיות מורה.

היכרות עם יואל והקמת משפחה

בינתיים הכרתי את יואל בעלי. כשהתחלתי את הסמינר ללימוד הוראה, בשבוע הראשון ניגשה אלי בחורה ושאלה אותי: ״יש לך בן זוג? כי יש לי בן דוד שכדאי לך להכיר כיון שגם הוא וגם את מאוד גבוהים״. בתום לימודי התחתנו ויואל היה איש קבע.

עבודותיי ועיסוקיי בעבר

נולדה לנו בתנו הבכורה דיקלה, ולאחר חופשת הלידה עבדתי עשרים שנה בכלא השרון. הייתי מורה שם, גם למלאכה וגם להוראה כללית ואחר כך משרד העבודה יצא משם, אז עבדתי קצת בכלא רמלה ובנווה תרצה. אחר כך גם מזה משרד העבודה יצא ואז עבדתי בתל אביב ובחולון גם כן כמורה, עבדתי שם כמורה לעברית וכמורה לפיתוח יצירתיות הילד, עד שפרשתי בגיל 54.

תוך כדי העבודה נולדו לי עוד ילדים: נדב, נועה וסתיו, וכשהייתי בת 34 בערך עברנו לגור באלפי מנשה, היינו מהתושבים הראשונים של הישוב והרגשנו כמו חלוצים. לא היו מים ולא היה חשמל והיה מלא בוץ – אבל זאת הייתה חוויה. עד היום אנחנו גרים באלפי מנשה ״ועכשיו – עם מים וחשמל״.

תחביביי ועיסוקיי כיום

כיום אני הולכת לכל מיני הרצאות, טיולים ועוד כי יש זמן. בימי שישי כמובן גם יש ארוחה משפחתית. בין היתר אני מאוד אוהבת לצייר. כשהילדים שלי היו קטנים לא היה כל כך זמן. אז כיום יש לי זמן לצייר וגם הביטחון שלי עלה ולמדתי עוד על צבעים וציורים. כמו כן, יש לי יצירה שפיתחתי, אני יוצרת מסיכות מהענפים של הדקל.

בנוסף לאמנות אני מאוד אוהבת מוזיקה. אחד התחביבים שלי גם כולל אוסף של פסלים של צפרדעים בבית. כמעט בכל פינה בבית שלי יש צפרדעים, יש כריות צפרדעים, צעצועי צפרדעים ואפילו יש לי ארון זכוכית מלא בחפצים בצורת צפרדעים או עם ציורים ודוגמאות של צפרדעים.

הזוית האישית

סבתא שרה: הייתה לי חוויה מיוחדת לשבת עם גורי נכדי ולדבר על עצמי, על בית הוריי, על מסלול חיי ותחביבי. שיחה כזו לא מתנהלת במפגשים רגילים. זו הרגשה מהנה ביותר לחוות את חיי ולהתבונן בהם בעין אחרת, מהצד.

הנכד גורי: נהניתי מהראיון משום שלמדתי יותר על סבתא שלי. הלמידה הייתה מיוחדת ולא רגילה ולמדתי יותר על העבר ועל העבר של סבתא שלי.