מאגר סיפורי מורשת

שמי אלעד אברהם אני משתתף בתכנית הקשר עם סבתא שלי ותעדתי את סיפורה.

שמה של סבתי אירית אלישע, לפני נישואיה שם משפחתה היה גולדמברג. היא נולדה בשנת 1940 ברומניה בעיר בוצ'צה. היא עלתה לישראל בשנת 1961.

חלק א' – סבתא מספרת על בית ההורים

ברומניה קראו לי אינדה וכשבאנו לארץ בשדה התעופה החליפו לי את השם לעברי לאירית. נולדתי ברומניה בעיר בוצ'צה. היה לנו בית בן ארבעה חדרים, באחד מהחדרים הקדמיים בישלנו. התקלחנו ועשינו כביסה בגיגית, שיחקנו בחוץ בשלג. זו הייתה שכונה נוצרית, אבל היחסים עם השכנים, היו מאוד טובים עד עכשיו יש לי חברים משם. בית כנסת לא היה בשכונתנו, אם היינו רוצים ללכת, היינו צריכים לנסוע לעיר הקרובה.

הורי בלומה וישהו, שניהם עבדו, אבא היה בעל בית מלאכה לעיבוד עורות ואמא עזרה לו בעבודה.  אמא הייתה אשה חמה ואוהבת , מחבקת, מנשקת ומפנקת ואבא היה בן אדם סגור אך דאגן. היו לי אחים, שניהם נפטרו. מינה ז"ל , צילי ז"ל. אבא – היה גבר יפהפה, גבוה עם עיינים כחולות כחולות כמו השמיים. אמא – הייתה נמוכה ומלאה אבל עם פנים יפהפיות. אחותי צילי נפטרה בארץ.

חלק ב' – זיכרונות ילדות 

למדתי בבית הספר בכפר. למדנו את המקצועות: גיאוגרפיה, מתמטיקה, לשון רומנית, היסטוריה, צרפתית, עבודות יד וספורט. אני אהבתי: היסטוריה, מתמטיקה ואת לימודי  ספרות רומנית. לא אהבתי  ללמוד גיאוגרפיה, לשון רומנית וספורט.

היחסים עם המורים היו טובים, מלאי כבוד אבל לא יחסי חברות. המשמעת הייתה מאוד חזקה. היו גם עונשים, כמו לא לבוא לבית ספר יומיים, לעמוד בפינה שעות מול כל הכיתה, אם המעשה שעשית היית קשה, אז גם העונש והיו לוקחים את הילד מכיתה לכיתה לעשות לו בושות ולהשפיל אותו. הייתה לנו תלבושת אחידה הבנות לבשו חצאית כחולה, חולצה לבנה וכובע ברט חובה. היו גם טיולים ומסיבות.  יש מורה אותו אני זוכרת במיוחד, מורה מבוגר לשפה רומנית הוא היה כמו אבא שלנו. היו עקרונות חינוכיים בבית הספר שהיו חשובים לנו : חברות, כבוד הדדי ולקבל את האחר. החברים שלי היו חברים שלמדו איתי בבית ספר בכיתה, הם גרו בשכנות איתנו. שיחקנו בחוץ, בתופסת, רצנו שיחקנו בשלג, משחקי שלג, טיולים בטבע. בבית קראתי ספרים.

חלק ג' – זכרונות משנות העשרים 

בתקופתי, אני אהבתי לשמוע מוזיקה פופולרית, עממית,וג'אז. היו ריקודים, פולקלור רומני וריקודים סלוניים, טנגו. היה מקובל מאוד ג'אז בתחום המוזיקלי ובתחום הריקוד היה ריקודים סלוניים בעיקר כגון: טנגו, ואלס, פאסאדובלה. זמרים והלהקות ידועים של התקופה היו איב מונטן זמר צרפתי, שרל אזנבור זמרים צרפתיים. אני אהבתי במיוחד שירים רומנטיים, שירים של אהבה, השיר שהכי אהבתי היה לפאם. רקדנו רק במסיבות של בית הספר, במועדון ועם הכיתה שלי והחברים.

תכני הבידור בתקופתי היו: הצגות תאטרון, להקות מוסיקליות עממיות, סרטים, קריאת ספרים, שירים בפטיפון.  הטכנולוגיה לא הייתה כל כך מפותחת התקשורת הייתה בדאר במכתבים.

הזכרון הכי משמעותי מתקופה שנות העשרים שלי אלו זיכרונות עלייתי לישראל, הייתי ממש נרגשת.

חלק ד' – אהבה ומשפחה

איך נרקם בעבר הקשר בין בני זוג ? אנשים הכירו ביניהם, מצאו שפה משותפת , תחביבים משותפים .

הדור של ההורים שלנו היו דור ניצולי שואה והם היו יותר סגורים, הקשר היה יותר של דאגה וקשר אישי לא היה. לא יכולנו לשוחח על כל דבר. בני זוג הכירו אז דרך המשפחות, בשידוכים , בפגישות אקראיות בקולנוע, בטיולים בעיר ובטיילת. נהגו אז לחזר אחרי בחורה עם זר פרחים, הזמנה להצגה, לסרט, או מתנות. הקשר בחברות היה שמרני, היה מותר לתת רק נשיקה יותר בלחי במקום בפה.

את בן זוגי לא הכרתי בשידוך, הכרתי באמצעות קרובי משפחה, הם הכירו בינינו וככה נוצר הקשר. הכרנו בישראל, בנהריה ופה התחתנו. נולדו לנו שני ילדים. היום יש לנו 7 נכדים: 4 מהבת ו-3 מהבן.

הבן הבכור עד לא מזמן היה מנכ"ל מפעל זיתא והבת מנהלת חשבונות של עסק של חשמל עדן אור. הבן גר בגשר הזיו והבת בבית לידי.

חלק ה' – עליה, תקומה והתיישבות 

עליתי בשנת 1961 והסיבה לעלייה הייתה האנטישמיות ברומניה ורדיפת היהודים שם. הגעתי בטיסה ישירה לישראל יחד עם המשפחה שלי. הטיסה נחתה בשדה תעופה לוד ומשם נסעתי באוטובוס לנהריה,  היו לי פה שבעת האחים של אבא שלי שגרו בנהריה. הייתי ארבעה חודשים בקיבוץ גבת, עבדנו שם, היה לי ממש כיף שם, היה לי מזה טוב, שם גם למדנו עברית. כעולה חדשה, הרגשתי טוב, הייתי שמחה ומאושרת, הייתה לי קליטה קלה.

קישור לקובץ הראיון המלא עם סבתא אירית

הזוית האישית

אירית אלישע השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בשנת 2016, כשהייתה בת 76. היא השתתפה יחד עם נכדתה אופיר, שתעדה את סיפורה לו קראה: הסבתא האדירה שלי אירית אלישע.

השנה היא משתתפת שוב בתכנית, בבית ספר רמז והפעם יחד עם נכדה אלעד אברהם.